English
 
 
         חפש באתר
   
 
                                                                         
 
 
 
  מתנות לאירועים ברסלב בשפה שלך


 

פרק מתוך גשר צר

פרק מהספר:                                                                                                                                                                                       17           
צדיק

 
                        "וצדיק – יסוד עולם" (משלי י:כה).
            שום ספר על משנתו של רבינו רבי  נחמן מברסלב לא היה יכול להיות שלם ללא פרק על ענינו של "הצדיק". אכן, מכל המושגים הנדונים בדברי רבינו, "צדיק" הוא ככל הנראה זה שמרבים לצטט אותו. בו בזמן הוא גם המושג הפחות-מובן מכולם.
 
ריבוי השאלות הנשאלות תמיד מתמקדות בזאת: "מהו תפקידו של הצדיק ביהדות? האם הוא רב – פוסק הלכה או חכם כולל, האם הוא מנהיג, האם הוא מתווך, האם הוא דמות-אב או יועץ, או מה?" בפרק זה, ננסה לתת תמונה ברורה  של מהות הצדיק; גדולתו; תפקידו ביהדות; משמעותו העמוק של המושג  "התקשרות לצדיק"; היתרונות של התקשרות כזאת; וחשיבות התפילה שמתפללים ליד קבריהם.
                                               * * *
בעת הבריאה
            "…להבדיל בין האור ובין החשך" (בראשית א:ד). על פסוק זה מסיפור הבריאה דורש המדרש: ה"אור" מציין את מעשי הצדיקים, ה"חושך" – את מעשי הרשעים (בראשית רבה א:ו).
 
בעולם הגשמי שבו אנו חיים, ברא הקב"ה כוחות מנוגדים ונתן לאדם את החופש לבחור ביניהם: לבחור אור מהחושך, לבחור בצודק מהטועה ובטוב מהרע. תכלית בריאת שתי הדרכים המנוגדים הללו היתה, שיחשוב האדם ויגדיר לעצמו איזוהי הדרך הנכונה הפנויה לפניו ובאיזה מסלול יבחר. רבים מנסים ללכת בדרך הצדק המוחלט, מעטים הם המצליחים באמת.
 
 כופר אחד שאל פעם את רבי יהושע בן-קרחה:
 "האם צפה הקב"ה שלא יוכל האדם לגבור על הפיתוי?"
 "כן," השיב רבי יהושע, "בוודאי צפה מצב זה. 
"אז מדוע כתוב "ויתעצב" כאשר החליט להביא על העולם את המבול?"
 "האם יש לך בן?" שאל רבי יהושע את הכופר.         
 "כן," באה תשובתו.
 "האם שמחת כאשר נולד?"
 "בוודאי," השיב הכופר.
 "אבל הרי ידעת שיבוא יום ובנך ימות?!"
 "אכן ידעתי."
 "אז מדוע שמחת?"
 "בעתות שמחה – שמחים. בעתות עצב – מתאבלים."
 "בהחלט!" קרא רבי יהושע "בעתות שמחה, הקב"ה שמח. ובעתות עצב – הוא מתאבל!" (בראשית רבה כז:ד).
 
מכירים בדרך-כלל, שבן-האדם הממוצע אינו מתגבר על האטרקציות ופיתוייו של העולם הזה. בעצם, רק מעטים מצליחים. ה' ידע שכך יהיה. הוא ידע שרוב בני האדם ייכנעו לפיתוי, חלקם יותר, חלקם פחות. אך הוא ידע גם, שאחדים אכן יצליחו בקרב ויעמדו איתן מול כל פיתוי. מעטים אלה הם סמל האור, כך שכאשר הכל נראה חשוך ונראה שכוחות הרשע מנצחים בכל מקום, גם זה משרת את מטרת הבריאה. האנשים שהם סמל האור, המתגברים על הפיתויים, מתרוממים, בולטים ומאירים מעל  ומתוך הרשע הזה.
 
כאשר אדם מבחין בין האור לבין החושך, הוא מהווה כוח חיובי בבריאה. הוא בדרך להבנת האמת, דרך הצדק המוחלט. ואילו בשביל היחיד המיוחד המנצח נצחון מוחלט את  תאוותיו ורצונותיו הגשמיים  - ברא האלקים את העולם. (עיין יומא לט ע"ב) דמות יחידה ומיוחדת זאת, היא  הצדיק, למענו הוקדש פרקנו זה
                                               * * *
להיות ראוי לתואר
            כאשר גמר ה' אומר לברוא את העולם, הוא נועץ בנשמות הצדיקים (בראשית רבה ח:ז). אפשר לשאול: "אילו צדיקים? האם היה דבר קיים קודם לבריאה? ואפילו התקיימו הנשמות, כיצד יכלו להיות צדיקים כאשר טרם עמדו במבחנים של העולם הזה? האין הכרח שיפעיל אדם את חופש הבחירה שלו  ויטה אותו לטוב כדי שיזכה בתאר "צדיק"?

 במספר מקרים בתנ"ך אנו מוצאים שהוכנו נשמותיהם של צדיקים מסוימים זמן רב לפני שבאו בפועל למלא את שליחותן המיוחדת בחיים. לירמיה נאמר: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך – נביא לגוים נתתיך" (ירמיה א:ה). בעת הבריאה אומר הפסוק: "וייצר ה' אלקים את האדם… " (בראשית ב:ז).  המדרש מגלה לנו שהביטוי "האדם" מתייחס דווקא לאברהם אבינו, כלומר שהוא היה מטרת הבריאה. אבל אם נברא העולם בשביל אברהם, מדוע לא נברא אברהם כאדם הראשון? התשובה היא, שאברהם בא מאוחר יותר, כדי שאם יחטא האדם, תמיד יהיה אברהם שיוכל לתקן את החטאים הללו (בראשית רבה יד:ו). כמו כן מצינו במדרש  שמשה רבינו נבחר כגואל בטרם הבריאה… ומרדכי התכונן לגאולה (בראשית רבה ל:ח). בעצם, מהתלמוד נודע לנו כי משיח נברא קודם בריאת העולם (פסחים נד ע"א, ראה עץ יוסף).
וכן מצינו במסכת בבא מציעא (דף פה ע"ב, פו ע"א) על הספר הקדמון שחיברו אדם הראשון, כאשר האמורא שמואל מעיד: אני ראיתי את ספרו של אדם הראשון, שנכתב שם: "שמואל ירחינאה – ייקרא חכם ולא רבי!"
 
הצדיק, הצדיק המושלם, נבחר לשליחותו עוד קודם שנולד. הוא הוסמך בגדולה רוחנית לרדת לעולם הזה ולשמש כמנהיג וכמדריך לעמו של הקב"ה. גם כך, תמיד ניתן לאדם חופש לבחור את דרכו בחיים. אעפ"י שצדיק מיוחד זה יועד ואף נבחר קודם ללידתו, בכל זאת היה לו חופש בחירה. אולם, כאשר הוא דיכא את גשמיותו עד כדי כך שהתרומם הרחק מעל לבחירה הפשוטה בין טוב לרע, נע חופש הבחירה שלו למישור אחר לחלוטין – לדרגה נשגבה בהרבה של בחירה חופשית (ליקוטי מוהר"ן,  קצ).
 
ידיעתו המוקדמת של הקב"ה את מעשיו של האדם – סותרת לכאורה את יכולתו של האדם להפעיל את חופש הבחירה שלו.  ואכן קושיא זו היא קושיית הבריאה ובעודו לבוש בגשמיות אין האדם מסוגל ליישב פרדוקס זה באופן מלא (ראה רמב"ם, הלכות תשובה ה:ה; ליקוטי מוהר"ן, כא:ד).
 
האר"י ז"ל מגלה: משה רבנו, חרף כל גדולת מעלתו בעת לידתו, לא נברא במעלה  רמה ונשגבה כזאת אליה הגיע  לאחר מכן. גדולתו התהוותה איפוא כתוצאה ממעשיו הטובים המרובים בימי חייו (שער הגלגולים, פרק לו). במקום אחר, מצביע האר"י על צדיקים מסויימים שלא רק שהיו להם נשמות נשגבות ביותר בעת לידתם, אלא במהלך חייהם השכילו להתרומם לגבהים רבים יותר משורש נשמתם המקורי. כדוגמא מזכיר האר"י את רבי עקיבא ואת חמשת תלמידים הגדולים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי ורבי נחוניא. לחמישה תלמידים אלה היו שרשים בשמים גבוהים בהרבה מעולם הנשמות (מקום המכונה בשפת הקבלה  "חמש הגבורות של הדעת של זעיר אנפין"). על רבי שמעון בר יוחאי נאמר, שהתעלה לרמה גדולה  של בינה שהשיג משה רבנו כאשר  עלה בהר סיני לקבל את הלוחות השניים! (זהר ח"ג: קלב ב; שער הכוונות, דרושי פסח יב; ראה ניצוצי אורות, זהר: ח"ג רפז ב). כלומר, שהשיג באמצעות מאמציו בעולם הזה – מעלה רמה נשגבה עוד יותר מזו שניתנה לה בעת לידתו.
 
רבינו החשיב בעיקר את מאמצי האדם ואת יגיעותיו בעבודת ה', הוא העיד על עצמו שהגיע למדריגותיו הנשגבות בגלל יגיעותיו הנדירות בעבודת ה'. הוא הקפיד מאד על אחד שאמר לו שזה  מה שהשיג  הוא בשל נשמתו הנשגבה, ורבינו הטיח בו: "זה החסרון שלכם, שנדמה לכם שהצדיקים משיגים את גדולתם רק בשל היות נשמתם גדולה. זו טעות מוחלטת! עמלתי קשות להשיג כל מה שהשגתי.  ובטעות אתם חושבים שמשום שיש לי נשמה גדולה, כיון שאני צאצא לבעל-שם-טוב (נין), לכן השגתי גבהים אלה, לא ולא! הדבר הוא אך ורק תוצאת עבודת ה' והמאמצים שהשקעתי" (שיחות הר"נ קסה).
 
מכל זה למדנו, כי צדקו של הצדיק נקבע בדרך-כלל על-ידי שני גורמים נפרדים. ישנם צדיקים שנועדו להיות כאלה מאז ימי בראשית. צדקם ניתן להם כדי שימלאו שליחות מסוימת למען ה'. וישנם אחדים המגיעים לרמת הצדיק בזכות עבודתם הנשגבה בזיכוך  הגשמיות.
 
ההבדל בין שני סוגי צדיק אלה דומה במידת-מה להבדל בין כהן לתלמיד-חכם. אי אפשר לנו לבחור להיות צאצאים לאהרן הכהן, זאת זכות הניתנת או שאינה ניתנת לנו בלידתנו. לא כך הרמה הגבוהה יותר של תלמיד-חכם, שכל אחד יכול להשיגה בתנאי שהוא מוכן להשקיע את המאמץ ואת המסירות הדרושים. ואכן, גדולתו של צדיק תלויה במסירותו. לכן כתב האר"י ז"ל, שכל אחד יכול להגיע לדרגתו של משה רבנו (שער הגלגולים פרק א). בדיוק כך סיים רבינו  את שיחתו עם החסיד שהוזכר לעיל. הוא אמר: "כל אדם יכול להשיג את דרגתי ולהיות בדיוק כמוני. הכל תלוי במאמצים שהוא משקיע" (שיחות הר"נ  קסה).
                                           * * *
גדולתו של הצדיק
קיימת דעה רווחת – מוטעית – שמושג ה"צדיק" התחדש על-ידי אבותיה-מייסדיה של תנועת החסידות. בעוד ישנם היבטים מסוימים של תפקיד הצדיק שאכן התחדשו בבעש"ט ובחסידיו  (אשר לרובם, בין כך ובין כך, אין כלל מקום במשנתה של חסידות ברסלב, כמו  שושלות, כללי לבוש וכדו') – מושג הצדיק וגדולתו היה תמיד חלק מן היהדות, ומופיע ברחבי כתבי הקודש של עמנו מימות עולם.
 ובכן, על גדולתו של הצדיק לימדונו חז"ל:
•           אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים (יומא לח ע"ב).
•           על מה עומדת [הארץ]? על עמוד אחד וצדיק שמו, כמו שנאמר: וצדיק יסוד עולם (חגיגה יב ע"ב).
•           ה' גוזר, ולצדיק הכוח לבטל את הגזירה.  הצדיק גוזר, וה' מקיים את גזירתו (השו' מועד קטן טז ע"ב).
•           עתידין צדיקים שיאמרו [המלאכים] לפניהם "קדוש" כדרך שאומרין לפני הקב"ה (בבא בתרא עה ע"ב).
•           אי בעו צדיקי - ברו עלמא (= אילו רצו הצדיקים, היו בוראים עולמות; סנהדרין סה ע"ב).
•           כה זכאים הצדיקים שהם יכולים לפייס את הקב"ה ולבטל גזירותיו (עפ"י בראשית רבה לג:ג).
•           צדיקים מורידים [ומגלים] את השכינה לתוך העולם (עפ"י שיר השירים רבה ה:א).
•           כל הברכות בעולם הזה מתהווים בזכותו של הצדיק (זהר: קפט א').
•           גדולים הצדיקים, שאפילו במותם נותרת זכותם לנצח, דור אחר דור (זהר ח"א: קפג א').
•           אילולא תפילות הצדיקים שנפטרו, לא היה מתקיים העולם אפילו רגע אחד (זהר ח"ג:עא א').
 
וכן הלאה. דרוש ספר שלם רק להביא את דברי חז"ל מהתלמוד, המדרש והזוהר על גדולת מעלתם הנשגבה של הצדיקים. המובאות דלעיל מהוות רק דוגמאות יחידות, לנסות ולפתוח את לבבותינו ואת מחשבותינו למהות צדיק האמת; ולחשיבות הבנתנו את גדולתו.
*
 "הצדיק הוא "כל בשמים ובארץ"  (דבהי"א כט:יא). – כותב  רבינו - מיהו המחבר יחד שמים וארץ? – הצדיק! (זוהר ח"ג רנז:א) הצדיק מאחד את העולם העליון עם העולם התחתון, וכל אשר בהם, כך  יכולה האלקות להתגלות לכל סוגי האנשים כגדולים וכקטנים (ליקוטי מוהר"ן, ח"ב ז:ז).
 
הצדיק מהווה גשר בין הרוחני והגשמי. הוא מעל לגשמי. מהו, אפוא, ה"גשר" הזה? רק כאשר מבינים רעיון זה, יכול האדם להתחיל לתפוס את מהותם האמיתית של גדולתו של הצדיק. הצדיק התעלה על הגשמיות, ויכול לתפוס את מהות הרוחניות. עם שליטתו זו הוא מסוגל ליטול את היבטי האלקות הנפלאים ביותר ולהוריד אותם לרמה שאפילו אנשים פשוטים יכולים להתייחס אליהם.
 
רבינו מלמד: על האדם להרבות ולהתאמץ בתפילות שיזכה למצוא אי פעם את הצדיק שיוכל להסביר לו השגות אלקות מהן.  כי דרוש מורה גדול באמת, שיוכל להסביר לו את החכמה הגדולה של האלקות (ליקוטי מוהר"ן, ל:ב).
 
בשלוש הזדמנויות נפרדות עלה משה רבנו לשמים לארבעים יום ולארבעים לילה. הוא לא אכל ולא ישן, ולא היו לו כל צרכים גשמיים לדאוג להם (דברים ט). משה – איש בשר ודם שאפילו מלאכים קנאו בו (שבת פח ע"ב). הוא מסוגל היה לקיים בשמים את צורתו הגשמית, כיון שהתעלה לחלוטין מעל לגשמיותה. כך העירו חז"ל על הפסוק (דברים לג:א): "משה, "איש" "האלקים"   מחציו ולמטה איש, ומחציו ולמעלה דומה כאילו לאלקים (מדרש רבה, דברים).
 
בשל גדולתו, יכול היה משה רבנו להשיג את חכמתו ואת דעתו של הקב"ה, כביכול. הוא יכול היה גם להקיף דעת זו ב"כלי" התורה, להוריד אותה לעולם הגשמי, ולגלות אותה לנו. ככל שדרגתו הרוחנית של אדם גבוהה יותר, כך גדלה גם גישתו לחכמה העליונה, וכך גודלת יכולתו להעביר ידיעה זאת לעולם (עיין לקוטי הלכות הודאה ב' על סי' לא ס"ו) .
 
רבינו כותב: "יש בני אדם שאומרים שכשהצדיק גדול במעלה, אזי מחמת גדולתו אינו יכול להשגיח ולהסתכל  על בני העולם, כי הוא רחוק מהעולם. ובאמת אינו כן, כי אדרבה כשהצדיק  גדול מאד הוא יכול להשגיח ולהסתכל יותר על העולם… כי הלא ה' יתברך הוא מרומם ומנושא מאד מאד מן העולם, ואעפ"כ  הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל העולם."
 
ורבינו מוסיף הסברה עמוקה לרעיונו זה:
 
 "כי באמת מי שהוא 'יש' אזי אינו יכול להיות בכל מקום בבת אחת, כי מי שהוא 'ישות' [חמרית] כשהוא עומד כאן – אינו כאן… אבל מי שהוא 'אין' [רוחני] אין מקום שלא יהיה שם, כי אין לו מקום כלל. ועל כן כל מה שהצדיק נכלל יותר ב'אין'  הוא יכול להשיג את העולם ביותר, כי אין שייך לומר עליו שהוא במקום גבוה ורחוק  מהעולם, כי הרי אין לו מקום כלל… " (ליקוטי מוהר"ן, ח"ב נח).
 
מוצאים אנו שרבי יוחנן בן-זכאי התבטא פעם: "אוי לי אם אומר, ואוי לי אם לא אומר" (כלים יז:טז). אוי לי אם אגלה את פעולתו – אולי ילמדו הנוכלים כיצד לרמות בעזרת רעיונות אלה. אוי לי אם לא אלמד את פעולתו לאחרים, שאז יאמרו שהרבנים היו בורים בנושאים כאלה. יתר-על-כן, כדברי המהרש"א: אל תאמר שהגמרא חסרה בחכמה כלשהי. בגמרא אפשר למצוא את התרופה לכל מחלה, אם רק תבין את שפתה… (מהרש"א, גטין סח ע"ב, ד"ה לדמה).
                                                 *
נשמתו של היהודי נובעת מדרגות הבריאה הנשגבות ביותר (ראה ליקוטי מוהר"ן, יז:ב). היא נשלחת אל תוך העולם הגשמי הנחות הזה כדי שתוכל להיטהר על-ידי קדושה ועל-ידי כך שתגלה היא את רמתה ואת דרכה חזרה למקורה הרוחני. אולם, בשל המגבלות הגשמיות פרי אטרקציות העולם הזה, האדם – כמעט ללא יוצא-מן-הכלל – מוצא שכמעט בלתי-אפשרי להבחין ברוחניות זו.
 
הצדיק הוא המקרה היוצא-דופן. הוא אכן מבין את עולם הרוחניות. הוא יכול לגלות הן את המושכלות והן את הדרך המעשית – ולא רק שלו, אלא גם של אחרים. יש צדיקים המעבירים אלינו את ידיעתם באמצעות כתביהם, אחרים – באמצעות מעשיהם. בחינת הצדיקים באמצעות מעשיהם או שעוריהם הכתובים תשכנע אותנו שהם אמנם מסוגלים להבחין בכל הנעשה בעולם הגשמי. הצדיק יודע במה למקד את האנרגיות שלו וכיצד להתמקד בו, והוא יודע כיצד להוריד את הבנתו לרמה שתאפשר אפילו לאנשים רגילים מן השורה להבין.
 
בעצם, המרכיב המאפשר להבין את כל הידיעה הזאת חסר אצלנו, אך אצל הצדיק הוא נמצא. עלינו לעבוד לשפר את עצמנו ולהגביר את אמונתנו שהצדיקים השיגו בהחלט את העולם הרוחני, והם מסוגלים להוריד אותו כמה שצריך כדי להגיע אלינו.
                                                 *
רבי נחמן מטולטשין היה תלמידו הקרוב ביותר של רבי נתן, ומכוון דרכם של חסידי ברסלב אחר פטירת מורהו. הוא נשאל פעם אם הוא מוכן להצביע על "מופת" מסויים [מאורע על טבעי]  שנעשה על-ידי רבינו. מבעו של ר' נחמן מטולטשין הרצין כאחת, ואמר בלהט רב: מופת?! אתה רוצה שאספר לך על אחד הנסים של הרבי? – אני! אני הינו המופת הגדול של רבינו!"
 
ר' נחמן מטולשטין חש שעבודת ה' שלו היא חסרת משמעות וחסרת ערך. הוא חש מרוחק מדי מאת ה', ולכן אין הוא חשוב כלל. אולם, מצא ה' לנכון לקרב אותו אל ר' נתן, שהזין אותו במנות מרובות מ"תרופותיו" של רבינו. לבסוף הוא עלה למעמד רוחני כביר, ולכן הכריז: "אני נסו של רבינו. איזה נס גדול יותר יכול להיות מלקחת איש נחות כמוני ולהביא אותי לעבוד את ה'!: (רבי אליהו חיים רוזן).
                                               * * *
מנהיג, מורה, מתווך?
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע; ויהושע לזקנים; וזקנים לנביאים; ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה (אבות א:א). כל התורה והלכותיה, זאת הכתובה וזאת שבעל-פה, קבלנו דרך משה, שקיבל אותו במישרין מאת ה'. ה' לא מסר אותו ישירות ליהודים. מדוע לא?
 
התלמוד מספר:  הקיסר ביקש מרבי יהושע בן חנניה שיראהו את ה'. רבי יהושע הוציאו  החוצה ואמר לו: הבט  נא בשמש. "אי אפשר!" קרא הקיסר, ועל כך השיב רבי יהושע: "אם אינך יכול להביט אפילו באחד מעבדי ה', כיצד אתה מצפה להביט בה' בכבודו ובעצמו?!" (ראה חולין נט ע"ב).
 
כשסיפור זה במחשבותינו, נוכל לנסות ולברר את תפקידו של הצדיק. ביהדות, הצדיק הוא מנהיג, מקור הנחיה לחסידיו. בדרך כלל, לאנשים יש צורך בהנהגה. האדם הממוצע לרוב אינו בטוח באשר לאחריותו בחיים וכיצד לגשת לעמידה בה. את זה הוא צריך ללמוד מן הצדיק. לכן, מה שנדרש הוא מנהיגות-אמת; אנשים יודעי-דבר המבינים את יכולתו של הזולת ואת הנדרש מאתו.
 
 
התורה היא הכלי שבאמצעותו נמסרת לאדם חכמת ה' האינסופית. מי בינינו יכול לומר בכנות שהוא חכם דיו כדי להביט באותו כלי ולהבין מה נדרש ממנו? לכן מדגישים התלמוד, המדרש וה"שולחן ערוך"  את החשיבות שבקבלה מאת מורה ורבי, כדי שתהיה הבנתו של האדם בתורה הבנה ברורה. לכן, צריך היה אותו מורה או רב לקבל מרבו, ורבו מרבו וכן הלאה אחורה עד למשה רבנו. להביט  בתורה ולומר: "אני יודע ואני מבין" פירושו לומר: "אינני יודע ולעולם לא אדע, כיון שאני מחשיב את עצמי בעל היכולת להביט לבדי באור ה'." כפי שאנו למדים מהתלמוד: אפילו מי שלמד, כל אימת שלא קיבל מתלמיד חכם, ממורה מוסמך, נחשב בור (ברכות מז ע"א). וכן מכריזים חז"ל: כמה טפשים הם אותם תושבי בבל הקמים לכבוד ספר התורה אך אינם קמים לכבוד החכם (מכות כב ע"ב). התורה עלולה אפילו להטעות את האדם  הפשוט החי על-פיה  כאשר אין לו  את היתרונות הנובעים מהדרכה ומנהיגות אמיתית.
התורה, למשל , מונה את מנין עונש ה"מלקות" ב"ארבעים", ואילו חז"ל הבינו בחכמתם העמוקה שכוונת התורה היא שלושים ותשע בלבד, ואם שמש בית-דין יכה ארבעים [כמו שכתוב מפורש בתורה] במקום ל"ט, הוא עצמו יהא בעונש מלקות  (ראה שם מכות).
 אמנם התלמוד מדבר על אותם יחידים שהצליחו בלימוד התורה אעפ"י שלא דבקו בגישה שנקבעה לכך על-ידי חכמינו (ראה עבודה זרה יט ע"א). אך יחידים אלה נדירים הם ביותר. צריך לקבל לפחות את יסודות הלימוד מאת רב, אשר תפקידו לדאוג לכך שהחומר הנלמד אמנם מעביר את משמעותו האמיתית (בבא בתרא כא ע"א-ע"ב).
 
לכן, מדוע לא מסר הקב"ה את כל מכלול המשפט העברי ישירות אל היהודים? כיון שאור התורה היה מסנוור אותם. כיון שהתורה היא לא פחות מחכמת ה' האינסופית, היא גדולה מכדי שיקבל אותה האדם הממוצע במישרין. כדי שנוכל להביט במקור זה של האור, עלינו להצטייד בדוגמא של "משקפי שמש" רוחנית; אנו צריכים איזה מין מסננת שתעבד את האור ותפיץ אותו בכמויות שאפשר למוח האנושי להתמודד עמהן. מסננת זו היא הצדיק.
 
לכן, "משה קיבל תורה… ומסרה ליהושע, ויהושע מסרה…" הרמב"ם, במבואו ל"יד החזקה", רושם את מנהיגי האומה בכל דור עד לעריכת התלמוד. הראב"ד (רבי אברהם בן דיאור), בסדר הקבלה, רושם את המנהיגים בכל דור עד לדורו-שלו (בערך בשנת ד'תתק"ס). ואחרי כל המנהיגים והמורים הללו באו אחרים. בכל דור ודור הנהיגו הצדיקים את היהודים על-ידי מסירת ידיעתם את ה' אלינו. הם לימדו אותנו מהי אחריותנו בחיים וכיצד לעמוד בה. הם גם הראו לנו כיצד לפנות אל ה' וכיצד ליהנות מאורו הגדול.
                                            *
הצדיק הוא גם מעין "מתווך". הוא משמש כסוכן העומד בין ה' לבינינו. אולם, הוא איננו מתווך בכלל. חס וחלילה שיחשוב אדם, שהוא זקוק למתווך בין הקב"ה לבינו; לא מצדו, ובטח לא מצדו של ה'. אלא, כיון שהצדיק הוא אדם מהעולם הזה בלבוש גשמי, שגבר על חמריות העולם הזה וחדר לעולם הרוחני, הוא משמש כסוכן וכאמצעי להבאת רוחניות אל תוך העולם הזה. כיון שהשיג את החכמה ואת הבינה הדרושות לעבודת ה' בצורה אמיתית וראויה, הצדיק עובד את ה' בכך שהוא מעביר את רצונו אל האנושות ומביא את בני האדם להכיר בה' בכל מהלכי חייהם. האדם הממוצע אינו יכול להבחין ברצון ה', ולכן הוא חייב לפנות אל מי שמסוגל לעשות כן. לכן, במובן זה, הצדיק הוא מתווך.
 
"ומשה יקח את-האהל… והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד… " (שמות לג:ז). רבנו בחיי (חי לפני 700 שנה בערך)  שואל: מדקדוק לשון הפסוק היה צריך לומר "כל מבקש "משה" יצא אל אהל מועד"? מכאן אנו למדים, שמשה נקרא בשם ה'. גם יעקב נקרא בשם ה' (בראשית לג:כ; ראה מגילה יח ע"א). גם משיח נקרא בשם ה'… כי כל המידבק בדבר נקרא בשמו של אותו דבר (רבנו בחיי, כי תשא). יתרה מזו, מכאן אנו למדים, שאין האדם יכול לגשת אל ה' –  כי אם באמצעות הצדיק (לקט אמרים עמ' קמה ואילך).

התלמוד מלמדנו כי כאשר מסר ה' את התורה בסיני, תחילה הציע אותה לכל אומות העולם. הם סרבו. אז הציע את התורה לישראל, והם קיבלוה (עבודה זרה ב ע"ב). כתוצאה ממה שקרה בסיני, כל המבקש עתה להיכנס לעולם התורה חייב תחילה להתגייר. בלי לאמץ את היהדות אל לבו, הוא מנוע מלאמץ את התורה. כמו כן, מלמדנו רבינו, שאי אפשר להיכנס לעולם התורה ולהיות יהודי אדוק באמת בלי להתקרב לצדיק (חיי מוהר"ן  רצט).
 
קיים היבט נוסף לתפקיד הצדיק כמתווך. כבניו של ה' ועמו הנבחר, אין לנו צורך, כאמור,  במתווך בין ה' לבינינו. אולם, האם ברור לנו מה לעשות? האם אנחנו, לבדנו, יכולים לדעת אילו תפילות להתפלל, אילו מעשים לעשות? ומה קורה כאשר התרחקנו מאת ה' במעשינו הרעים? מי יגן עלינו? מי ידבר בזכותנו? אנו זקוקים לאדם שלא רק יראה לנו "כיצד" לתקן את המעוות, אלא גם ישמש לנו כסניגור. חז"ל מלמדים: מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך  אצל חכם ויבקש עליו רחמים (בבא בתרא קטז ע"א). ר' אברהם בן ר' נחמן מטולטשין מסביר את הענין כך: לראות בצדיק מתווך ובא-כחו של ה' – אסור בתכלית האיסור. אולם, לפנות אל הצדיק כדי שייכלל בתפילותיו של הצדיק, כדי שתפילתו-שלו תהיה ראויה יותר – לא רק שמותר, הוא גם רצוי (באור הליקוטים י:יז). במובן זה, הצדיק הוא "דובר", סנגור ואפילו משכין-שלום בין אב לבנו.
                                              *
 
אנו מוצאים גם, שהצדיק עצמו עלול להיות כה מרוחק מבינתנו שאנו זקוקים למתווך בינו לבינינו. לפעמים, מעשיו ומאמריו של הצדיק הם מעבר ליכולתו של האדם הממוצע להבין, ואז חייב להיות אדם נוסף, אדם הקרוב יותר לצדיק ממנו, לסייע בידינו להבין את הדרכים הרוחניות שבהן מתהלך הצדיק. בדיוק כפי שהצדיק מנחה אותנו להבנת רצון ה', מתווך זה מנחה אותנו לקראת הבנה טובה יותר של רצון הצדיק (שהוא בכל מקרה רצון ה', כיון שעשה הצדיק את "רצון ה' לרצונו").
 
על הפסוק (איוב לז)  "וביד כל אדם יחתום לדעת כל איש מעשהו" כותב רבינו בלשון זה: "כי הצדיק בעצמו אי אפשר להשיגו, כי אין בו שום תפיסה, כי הוא למעלה משכלו, רק ע"י אנשיו מקורביו, יוכל להבין מעלת הצדיק. כי ע"י שרואים את אנשיו שהם אנשי מעשה יראים ושלמים – ובאנשים אלו יש תפיסה והשגה, כי העולם אינם רחוקים עדיין מהם כל כך כמו מהצדיק בעצמו, על כן מי שרוצה האמת אפשר לו לידע מעלת הצדיק ע"י אנשיו. וזהו כמשל החותם, שהכתב החקוק עליו אי אפשר לקרוא, כיון שהאותיות הפוכות בו, רק ע"י שמכים ומציירים החותם על השעוה (או על הניר) רואים האותיות והציורים החקוקים על החותם ומבינים כתב החותם. והפירוש בפסוק "וביד כל אדם יחתום… לדעת כל איש מעשהו" הצדיק נקרא "כל אדם" כמו שכתוב (קהלת יב) "כי זה כל האדם", כלומר ע"י אנשי הצדיק תוכל לדעת מעשהו של הצדיק – כמשל החותם   הנ"ל " (ליקוטי מוהר"ן.  קמ).
 
ספרי תורה, תפילין ומזוזות צריכים להיות כתובים על עורן של בהמות כשרות (שבת קח ע"א). כותב ר' נתן: אפילו דבר כה גשמי כמו עור בהמה, יכול להתרומם למרומי הקדושה על-ידי כתיבת אותיות התורה עליו (ליקוטי הלכות, תפילין ה:לה). הצדיק עשה כך גם בגופו. הוא לוקח את "עורו" ומטהרו ומרוממו לקדושה עליונה (חיי מוהר"ן  רלד).
 
לכן, בבחינת תפקידו של הצדיק, עלינו להבין כי מעמדו הרוחני הוא הרחק מעבר לכל מה שאנו מסוגלים לדמיין. יתכן שתינתן האפשרות ליהודי מסויים להשיג דרגת צדיק,  שנהיה צדיק בעצמו, אבל – פרט ליחידי סגולה – התופעה הזאת נדירה ביותר. לכן, אנו זקוקים לצדיק כמתווך.
 
לדאבוננו, השתמשו במונח "מתווך" לעתים קרובות מדי אנשים שאינם מבינים כלל צדיק מהו. הם מטילים איפוא כתמים על כל נושא הצדיק, ובכך הם מרחיקים אותם מהצדיק. תופעה זו של לעג על צדיקים לא החלה עם בואם של הצדיקים החסידיים. כבר בתקופת התנ"ך, אנו מוצאים שהיו "מלעיבים במלאכי האלקים"  (דבהי"ב לו:טז). "מלאכים" אלה היו צדיקי הדור ההוא ונביאיו. אז, כעתה, לא הבינו אנשים מסויימים את גדולתם של מנהיגים אלה. הם החשיבו את עצמם כמסוגלים לבחור בעצמם הדרך הנכונה בחיים, בסוף הקימו לעצמם נביאי שקר, וזה גרם בסופו של דבר  לחורבן הבית ולגלות.
 
לסיכום, המושג "צדיק"  היה קיים בכלל ישראל מאז ומתמיד. כל דור היו לו את ענקיו הרוחניים, אנשים שהובילו, שלימדו ושפעלו כמתווכים למען העם. אולם, בדיוק כפי שהבנתנו והבחנתנו בתורה הצטמקה במהלך הדורות, כך גם הבנתנו והערכתנו בתפקיד הצדיק. לכן עלינו לקשר את עצמנו לצדיקים לשמוע עצתם והדרכתם, בין אם אנו מבינים או אין מבינים, כי זו היא כאמור, הדרך היחידה כיצד להתקרב לה' ולתורתו.
                                            * * *
התקרבות והתקשרות אל הצדיק
ר' יצחק ברייטר לימד: על האדם לקשר את עצמו אל הצדיק בתחילתו של כל יום. עליו לקבל על עצמו שבמהלך היום  ינסה לחיות על-פי עצתו והדרכתו של הצדיק (סדר היום א).
 
כיון שהוכחנו שהצדיק עצמו השיג את ההבנה הנכונה ברצון ה', עד כדי כך שהפך את רצונו  לרצון ה', על-כן הוא יודע לכוון את כולנו מה נעשה בעת שהותו בעולם הזה. נשאלת איפוא השאלה: איך קשור הדבר אלי? מה פירושו לגבי ואיך הדבר מתבצע מעשית?
 
רבינו מלמד: יראת שמים ואהבת שמים – אפשר להשיג רק באמצעות הצדיק. הצדיק יכול לגלות את היופי ואת החן הקיימים בנשמתו של היהודי. נשמה זו מקורה בנשגב שבמקומות:  במחשבת האלקים, ממקור הבריאה. הצדיק מגלה לכל יהודי מה נעשה אצלו בפנימיותו,  וכך הוא מעורר בו יראה ואהבה (ליקוטי מוהר"ן, יז:א,ח). אולי, סיפורו הבא של רבינו מסביר דבר זה בדרך הטובה ביותר.
 
            ערב אחד, חלם ר' שמואל ממוסקבה, יהודי עני ואביון, על מטמון גדול תחת גשר מסוים מעל נהר הדנובה בווינה. מיד נסע לשם, בתקוה לחפור ולגלות את המטמון בשביל עצמו. אולם כאשר הגיע, הבחין ר' שמואל בקצין העומד ליד הגשר, והוא פחד לחפש את המטמון. לפני שהספיק להחליט על דרך פעולה, החל הקצין חושד בזר המשוטט.
 
            "מה מעשיך כאן?" שאל הקצין ליהודי המהסס.
 
            החליט ר' שמואל שמוטב לומר את האמת, ואולי יוכל לפחות להתחלק במטמון עם הקצין. "חלמתי שטמון כאן מטמון," הוא השיב. "באתי לחפור ולגלות אותו."
 
            "חה-חה! אתם היהודים! כל מה שמעסיק אתכם הוא חלומות!" צחקק הקצין. "גם אני חלמתי  לפני כשבועיים שטמון מטמון בכתובת מסוימת, בחצרו של ר' שמואל מסוים ממוסקבה. אז מה? אתה אינך רואה אותי ממהר למוסקבה, נכון?!"
 
            היהודי נדהם. הקצין הזכיר את עירו! את כתובתו! את שמו! ושניהם חלמו את חלומותיהם באותו לילה ממש. ר' שמואל מיהר לשוב לביתו, חיפש בחצרו ואכן גילה את המטמון. "מה אתה אומר!" הוא הפטיר. "המטמון היה כאן לידי כל הזמן, אך כדי לגלות אותו הייתי צריך לנסוע לווינה!"
 
            "הוא הדין לגבי כולנו," לימד רבינו. "לכל אדם טמון מטמון ממש בתוכו, אך כדי לגלות אותו עליו לנסוע לצדיק. הצדיק יראה לו כיצד לחפש והיכן לחפש"
ויש להוסיף, כי היהודי הגיע לאוצר אך ורק  משום שגילה  את האמת, לולא כן לא היה הקצין מגלה את חלומו שלו, וכן הוא אצל כולנו, אנו יכולים להשיג את הצדיק רק ע"י שנהיה אמיתיים עם עצמנו שאמנם אנו באמת צריכים את האוצר, ונחפש באמת  את הצדיק שיגלה לנו את האוצר (מעשיות ומשלים כד).
 
            אצל כל יהודי ויהודי טמונים אוצרות גדולים להדהים, ממש בתוך כל אחד ואחד. בעזרת אוצרות אלה הוא יכול להתעלות לגבהים הנשגבים ביותר.  אך מהם אוצרות אלה? האם הם מוחות מבריקים, זכרונות ללא תקדים, יצירתיות וכו'? רבינו מגלה: לכל אדם ישנה לפחות תכונה אחת שהוא מצטיין בה, נקודה אחת טובה שבה הוא נעלה יותר מחבריו ומקדים את חבריו (שגם להם, לכל אחד, נקודה טובה העולה עליו) (ליקוטי מוהר"ן, לד:ד).
 
מהי איפוא התכונה המיוחדת שיש בי? מהו תחום הצטיינותי?
 
להשיב על שאלה זאת, האדם זקוק לעצה. הוא צריך להיוועד עם מומחים. בנקודה זו חשוב הצורך בהתחברות אל הצדיק. למצוא את נקודת ההצטיינות שלך – את אוצרך הטמון – דרך ההתחברות אל הצדיק היא ללא מתחרים.
 
 
 מהי מטרת ההתחברות הזאת?
 בפשטות, צריך להתחבר כדי "להבטיח" לעצמך שאמנם תנהג כעצת הצדיק בכל תנאי ולמיטב יכולתך, ובעיקר שהוא יגלה לך את תכונתך הטובה המיוחדת שעל ידה תוכל להתקדם בעבודת ה'.
 
            כיצד עושים זאת? האם בכלל אפשר הדבר?

עשה לך רב… התלמוד מלמד, שעל האדם להידבק במידותיו של הקב"ה. כפי שהוא רחום, עליך להיות רחום; כפי שהוא חנון, עליך להיות… (שבת קלג ע"ב).
 
החיבור שאנו מבקשים ליצור עם הצדיק הוא חיבור רוחני. במובן זה, דומה הדבר לחיבור שמבקש כל יהודי לחבר בינו לבין ה'. ברור, שגם חיבור זה הוא דבר שברוח. לכן, כיצד אפשר להתחבר רוחנית עם הקדוש ברוך הוא? מחז"ל אנו למדים, שעל-ידי ההידבקות במידותיו של הקב"ה – אנו יוצרים את החיבור הזה, קשר זה בינינו לבין האלקים. בכך שאנו נוהגים ברחמים ובחסד אנו מתחברים אליו חיבור רוחני.        הוא הדין גם כאשר מתחברים אל הצדיק. בכך שנלך בדרכי הצדיק ונידבק במידותיו, ז"א, נקבל את עצתו ואת הדרכותיו ונעשה כמוהן, נתחבר אליו. בכך שנקיים את מוצא פיהו וננהג כמנהגו, אנחנו נעשים קשורים ומחוברים אליו. כפי שרבינו מלמד: קבלת עצותיו של הצדיק יוצרת קשר בין הנותן למקבל. במובן מסוים, דומה הדבר לנישואים. באמצעות העברת עצתו, מתקיים מעין איחוד בין הצדיק ומי שמקבל ממנו (ליקוטי מוהר"ן, ז:ד).
 
"העיקר והיסוד שהכל תלוי  בו"  כותב רבינו, "לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות ח"ו מדבריו ימין ושמאל…  ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור …  וישראל בעת קבלת התורה היו להם 'חכמות גדולות'…  ולולי שהיו ישראל משליכים מעצמם החכמות  - לא היו מקבלים התורה, כי היו יכולים לכפור בכל , חס ושלום, ולא היה מועיל להם כל מה שעשה משה  רבינו עמהם… אך ישראל עם קדוש ראו האמת, והשליכו החכמות, והאמינו בה' ובמשה עבדו…  ועי"ז קבלו את התורה" (ליקוטי מוהר"ן, קכג).
 
אתה עשוי להתפתות לשאול: "אבל מדוע? מדוע לא אבין את מה שאני עושה?"  האם ילדיך מבינים את הסיבות לכל מה שאתה פוקד עליהם לעשות? מובן שלא, אתה מצפה מהם שיקבלו ויבצעו. מאוחר יותר אפשר לשאול. אפשר להניח שככל שיגדלו, יהיו להם פחות סיבות לשאול. ואם ישאלו, יהיו מצוידים טוב יותר להבין את מה שתאמר להם. הוא הדין גם לגבי הצדיק. הוא אדם בעל הבנה רחבה הרבה יותר ממך בכל הנוגע למה שחשוב שתעשה בחייך. מאוחר יותר, אחרי התחברותך הממושכת לצדיק, גם אתה תתחיל להבין.
 
עתה אפשר להבין את המשנה: "עשה לך רב, והסתלק מן הספק" (אבות א:טז). האדם המחובר אל רבו,  יכול לקבל ממנו כל מה שצריך, מה שעליו לעשות הוא לבקש. ולשאול תמיד על כל דבר. אבל אם הוא חושב שכבר השיג את שיאי החכמה ואינו זקוק עוד להדרכה – לא יהיה לו את התועלת שיכול להפיק מהרב.  לכן, עשה לך רב. מצא לך צדיק שתוכל לפנות אליו לעצות ולהדרכות, לא רק שבכך תשתחרר מן הספק ואי-הבהירות, אלא שהצדיק שאליו אתה מחובר גם ינחה אותך בדרך הנכונה לתיקונה ושכלולה של נשמתך. כיצד? הצדיק מכיר גם את מוצאה ושרשה של נשמת כל אדם, וגם את המקום בשמים שעליה לשוב ולהגיע אליו, ולכן הצדיק יכול להדריך אותה הדרכה נכונה. הוא יכול לגלות את היראה ואת האהבה הקיימות כבר בתוכך-פנימה, והוא יכול לחשוף את היופי ואת החן הפנימיים של נשמתך, ובכך לגרום לה להתרומם לקראת היעוד הרוחני המצפה לה לעתיד (עיין ליקוטי מוהר"ן ד:ח).
 
זה לשונו של רבינו: "מי שאינו שומע ומציית לדברי חכמים אמיתיים הוא עלול להשתגע. כי עיקר שגעונם של הבלתי שפויים הוא רק מחמת שאינם שומעים לדברי בעלי השכל. כי המשוגע אם היה שומע ומציית לדברי בעלי השכל בודאי לא היה משוגע כלל… ואם היה מבטל דעתו נגד דעת הגדול ממנו בחכמה, בודאי היה מתבטל כל השגעון שלו. נמצא שעיקר השגעון הוא אך ורק מחמת שאינו רוצה לשמוע ולציית לדברי חכמים. והבן הדבר היטב". עד כאן לשונו  (שיחות הר"נ סז).
 
יתר-על-כן, מלמד רבינו: אי אפשר להבין  את משנתו של הצדיק אלא אם כן תחילה תיקן האדם את פגמיו וחטאיו. ז"א, הוא עצמו חייב להיות טהור וקדוש ביותר. [הוא חייב להיות כבר קצת צדיק בזכות עצמו] אם לא, עלולה משנתו של הצדיק להתעות אותו (ליקוטי מוהר"ן לו:ה). בפירושו על המאמר הזה, שואל ה"פרפראות לחכמה": האם ישנו אדם הרשאי לומר על עצמו את הדבר הזה. מי יכול לטעון שהוא טהור דיו כדי להבין את משנתו של הצדיק? מי יכול לטעון בכנות שהוא מטוהר לחלוטין מפגם הברית? ואם אין אדם כזה, או כמעט שאין אדם כזה, אז למי מיועדת משנתו של הצדיק? מה תכליתה של משנה זו, אם אין איש המסוגל להבין אותה?
 
תשובתו של ה"פרפראות" ארוכה היא. מבחינה יסודית, דומה היא לנאמר על דברי התורה בכללותה. אמנם מטרתנו צריכה להיות ללמוד תורה לשמה, אך האם פירוש הדבר שאם מעורב תלמודנו באיזשהי שאיפה לכבוד או איזה מניע חיצוני אחר, אל לנו ללמוד תורה? האם מניעים לא-טהורים אלה המתלווים למניענו הכשרים לא יביאו להטעייתנו? חז"ל מלמדים, שלמרות זאת עלינו ללמוד אפילו באופן כזה, שבסופו של דבר נגיע לידי תלמוד תורה לשמה. אבל אם הכוונה היא זדונית, כגון לימוד תורה כדי לנצל ידיעה זו כדי לנגח אחרים, ללעוג להם ולנהוג כלפיהם ביוהרה, אז מוטב שלא נלמד בכלל. הוא הדין לגבי לימוד משנתו של הצדיק. אדם הדוחה את משנת הצדיק כיון שהוא סבור שהיא בלתי קבילה, אכן יטעה וינצל (לרעה) את משנת הצדיק. אולם, אם אדם רוצה באמת להתקרב אל ה' אך אינו מבין את הדרכת הצדיק,  אך בודאי הוא מקבל את משנת הצדיק כנכונה, והוא גם עמל לתקן את פגמיו האישיים אז תהיה לו קרבתו לצדיק לתועלת גדולה גם אם עדיין הוא לא טהור ונקי כל צרכו (פרפראות לחכמה לו:ב).
 
רבי ישראל קרדונר אמר פעם: "מעשיו של אדם דומים לחישוקים היוצאים ממרכזו של הגלגל. אם המרכז מיושר, אז החישוקים המסתובבים עמו יהיו ישרים גם הם, אך אם המרכז עקום הוא, אז גם כל החישוקים יהיו עקומים" (רבי אליהו חיים רוזן). ההתחברות אל הצדיק מאפשרת למרכז להתיישר. ואז, כל מעשיך יהיו ישרים אף הם.
                                                  *
הרב והתלמיד. כפי שראינו, קבלת עצותיו של הצדיק וההתחברות אליו היא המפתח שבאמצעותו יכול האדם להשיג את דרכו האמיתית לצמיחה רוחנית. רבינו מתייחס להתקשרות לצדיק האמת כ"דבר אשר כל יהדותו של אדם תלויה בו" (ליקוטי מוהר"ן, סו:ד). אולם, עלול אדם לומר לעצמו: "מה לי ולצדיק יוצא-דופן כזה? אינני מבקש דברים כה נשגבים שאני זקוק לרב קדוש ונעלה עד כדי כך. בדרגתי-שלי אסתפק ברב מקומי בינוני במעלתו. ואז, לאחר שאצמח צמיחה רוחנית, אנסה לחפש מנהיג גדול עוד יותר. מדוע עלי לחפש עתה צדיק כה גדול?"
 
ורבינו מעמידנו על האמת: אל לו לאדם להסתפק במורה פחות במעלה. כי ככל שהאדם פשוט יותר, או ככל שהוא סבור שהוא פשוט, גדול יותר הרב שהוא זקוק לו. אדם החולה במחלה שטחית מבקש עצות מרופא המשפחה. אדם החולה במחלה קשה יותר מבקש תרופה ממומחה מיוחד. אדם חולה נוטה למות ירצה להתייעץ רק ברופאים הטובים ביותר שבהישג ידו. הוא הדין לגבי הרוחניות. ככל שהאדם רחוק יותר מאת ה', ככל שהוא שקוע יותר בגשמיות, גדול יותר הצורך שלו במנהיג שיחלץ אותו ממחלתו הרוחנית ויספק לו את כל החכמה האלקית שהוא זקוק לה לתרופתו (ליקוטי מוהר"ן, ל:ב).
 
אנחנו מתפתים לחשוב שדי אם יש לנו אדם מקומי טוב שישמש לנו מדריך רוחני. אבל אילו הערכנו בכנות את מעלת ידיעת ה' היינו מחפשים  אחר אדם גדול לרומם אותנו מהמעמקים ששקענו בתוכם. וככל שנרבה להכיר בכך, כך נבין טוב יותר שעלינו להתחבר אל המנהיג הרוחני הגדול ביותר בהישג ידינו כדי שירפאנו ממחלתנו הרוחנית.
 
רבינו מסביר גם יתרון נוסף שבהתחברות אל צדיק גדול: מבנה האות "א" הוא כזה: האות בנויה משתי נקודות – יו"ד עליון ויו"ד תחתון – ווי"ו ביניהם. את הצדיק, הרב, מדמים לנקודה העליונה, לכתר. את התלמיד מדמים לנקודה התחתונה,  שתי הנקודות מתייחסות למשה וליהושע. "משה דומה לחמה, יהושע – ללבנה" (בבא בתרה עה ע"א). ללבנה אין אור משלה, רק האור שהיא מקבלת מהחמה. ביניהן ניצב הרקיע, השמים. זו האות וי"ו המשמשת כאפיק להעברת האור העליון למקבל התחתון, החמה ללבנה (ליקוטי מוהר"ן  ו:ה).
 
קיים מרחק רב בין הצדיק – הנקודה העליונה – לבין התלמיד – הנקודה התחתונה. מרחק זה הוא אורך הרקיע כולו, ממש עולם מלא. אולם, תלמיד זה מסוגל לשקף את כל חכמתו הגדולה של רבו, אם יאמץ מרצון את דרכו. הוא עשוי לקבל אור ודעת גדולים. נוסף על כך, בדיוק כפי שהלבנה קולטת את אור השמש ואז משקף אותו כלפי העולם, כדי להיטיב עם אחרים, חסידו של הצדיק, על-ידי כך שיקלוט את משנתו, יזכה אף הוא להיות תורם של עצה טובה לאלה שבקרבתו הזקוקים לכך.
 
בסיפור על "הרב ובן יחיד", מספר רבינו על יהודי שקיים מצוה מסוימת, ובשל כך קנה את תכונתו של "המאור הקטן", הירח. הצדיק עצמו היה "המאור הגדול", השמש. אילו יכלו השניים להתחבר, היה חיבורם מביא את המשיח (סיפורי מעשיות ח). בדיוק כמו בן הרב שבסיפור,  קיימת בכל אחד מאתנו  האפשרות לקיים מצוה מסוימת בדרך מסוימת ובכך לרכוש את תכונת המאור הקטן. לכן, כל יהודי, בכל מקום שהוא, אם הוא מתחבר אל הצדיק, יש בכוחו לזרז את בוא המשיח.
                                               *
עצה קלה. אנשים מצפים מהעצה ומהתיקונים שהצדיק משיא, שיהיו קשים ותובעניים. הם סבורים שאפשר להשיג תיקון רק על-ידי פרקי זמן ממושכים של הסתגפות, צומות וכדומה. רבינו מלמד את ההפך: כאשר נעמן, שר צבא ארם, הוכה בצרעת, הוא נסע לאלישע לקבל ממנו תרופה. אמר לו אלישע: "הלוך ורחצת שבע-פעמים בירדן וישוב בשרך לך וטהר!". בתחילה סרב להקשיב, מתוך הסברה שתרופה זו בוודאי פשוטה מכדי שתהיה יעילה. לבסוף שכנעו אותו עבדיו לאמץ את עצתו של הנביא, ואכן נתרפא (מלכים ב', פרק ה).
 
הוא הדין,  בזמננו כיום. לפעמים, אנו מתרחקים מעצת הצדיק, כיון שהיא נראית קלה מדי. אנו מצפים לנפלאות ולהסתגפות. אך לא כן הדבר, עצות הצדיק הם תרופות מועילות בין אם הן קלות ובין אם הם כבדות,  העיקר לקבל את דברי הצדיק באמונה פשוטה (חיי מוהר"ן  תצב).
                                          * * *
הצדיק וחסידיו
            האר"י הקדוש כותב, שנשמותיהם של רוב בני האדם דומות לעלים שבענפים של הנשמות הבכירות יותר, שהם נשמות הצדיקים (שער הגלגולים לח). על-כן, לכל צדיק יש ה"עלים" שלו, הנשמות שהוא אחראי להן. ככל שהצדיק גדול יותר, גדול יותר מספר הנשמות שבאחריותו. וצדיק האמת, מנהיג הדור, כל הנשמות מסורות לו. הוסיף על כך רבינו: יש צדיק שהוא יסוד העולם. והוא שורש של כל יתר הנשמות, אפילו נשמות הצדיקים. חלקם בגדר ענפים, וחלקם בגדר ענפים של ענפים (ליקוטי מוהר"ן, ע). האר"י מעיר על הפסוק (במדבר יא:כא) "שש-מאות אלף רגלי העם… " - שכל שש מאות אלף נשמות ישראל לא היו אלא חלקים מנשמתו של משה (שער הפסוקים ב:ג; ראה ליקוטי תורה, בהעלותך, שאליהו הנביא הגיע למעלה דומה).
 
אבל כל האנשים שונים זה מזה. כיצד יכול הצדיק להושיט את ידו בצורה שונה לכל בן-אדם? במיוחד צדיק-האמת, האחראי על נשמות הדור, כיצד הוא יכול לשקף את צרכיו של כל אדם? אולם, התשובה היא שלצדיק יש פנים רבים ואל כל אחד הוא מביט בפנים הראויות לו. בסיפור "הבעל תפילה"  של רבינו, היה בעל התפילה, שמרמז על צדיק הדור, מסוגל להתאים את דבריו לכל מיני חשיבה – ללא הבדל   עם מי דיבר (סיפורי מעשיות יב).
 
למרות כל ההתקדמות של המדע, למרות כל הטכנולוגיה המודרנית שיש בידינו, טרם פעלה האנושות פעולה משמעותית לדיכוי מידותיה וטבעיה ויצריה. אולם, הצדיק הוא אדם כזה אשר  התרומם מעל לכל יצריו וטבעיו, גם היסודיים. גישתו לחיים אינה משקפת שום צורך בכבוד או בנכסים, אף לא מיני תענוגות גשמיים. הוא נפרד מצרכים "אנושיים" אלה, ועל-ידי כך שהוא רואה בכל דבר את קשריו עם ה', הוא מתעלה מעל לתחושותיו של אדם מן השורה.
 
הצדיק הוא כל כך דבוק בבוראו, עבודת ה' שלו מעמיקה כל כך שהאדם הממוצע אינו מסוגל אפילו להבין. הצדיק דיכא את גשמיותו עד כדי כך "שאפילו יש לו גוף ככל אדם, הוא שונה לחלוטין ביסודו" (שיחות הר"נ יד). הוא השיג [מעין] גוף רוחני  מגן עדן (ראה זהר: ח"ג, קסט ב; ליקוטי מוהר"ן, ח"ב, פג). התבטלותו המוחלטת מכל מגבלות גשמיות  מאפשרת לו לשקף את כל מצבי הרוח ואל כל התחושות של חסידיו ולפנות אל כל אחד ואחד במישור שונה לחלוטין.
משלו הנודע של רבינו מדגים זאת בצורה הטובה ביותר.
 
            היה פעם נסיך שחשב שהוא תרנגול הודו. הוא הסיר את כל בגדיו והתיישב מתחת לשולחן, וניזון מפירורים. כל המאמצים לרפא אותו עלו בתוהו. לב אביו המלך נשבר לרסיסים, ונטה כבר להתייאש.
 
            ביום מן הימים הופיע חכם אחד בחצר המלך שהציע את עזרתו. המלך הסכים. החכם נכנס לפעולה: גם הוא הסיר  את בגדיו, וגם הוא התיישב מתחת לשולחן, וניזון מפירורים.
 
            "מי אתה?" שאל הנסיך לחכם. "מה מעשיך כאן?"
            "אני תרנגול-הודו," השיב החכם.
            "גם אני תרנגול-הודו," הגיב הנסיך וקיבל את החכם בסבר פנים יפות.
            אחרי שקצת התוודעו זה לזה, רימז  החכם לאנשי הבית להשליך להם חולצות אל מתחת לשולחן. כשהוא לבש חולצה, שאל הנסיך: "מדוע אתה נוהג כך?" והגיב החכם: "אפשר גם ללבוש חולצה וגם להיות תרנגול-הודו."
 
ובכן, גם הנסיך לבש חולצה.
 
            כעבור זמן סימן החכם שיזרקו להם עבדי המלך זוגות מכנסיים. שוב שאל הנסיך מדוע הוא לובש מכנסים אם הוא תרנגול-הודו, והשיב החכם: "לא ייפגע מעמדך כתרנגול-הודו. אפשר גם ללבוש מכנסיים וגם להיות תרנגול-הודו."
 
            החכם המשיך כך עד שהיו שניהם לבושים לגמרי. אז שוב סימן, וניתנו להם מאכלים רגילים מהשולחן. כאשר ערער הנסיך על כך, הבטיח לו החכם שהדבר לא יגרע כלל מהיותו תרנגול-הודו.
 
            לבסוף שאל החכם: "מדוע אתה סבור שתרנגול-הודו חייב לשבת מתחת לשולחן? הרי אפילו תרנגול-הודו יכול להסב לשולחן."
 
            שניהם הסבו לשולחן. החכם שכנע את הנסיך שאפשר להתלבש כמו בן-אדם, לאכול מאכלים שבני-אדם אוכלים אותם, לשבת עם בני-אדם – ובכל זאת להישאר תרנגול-הודו. וכך בדרך זו השכיל החכם לרפאות לחלוטין את הנסיך (מעשיות ומשלים).
                                               *
 
            הצדיק עשוי להופיע כאדם רגיל, כשאינו שונה מכל אדם אחר. לעומת זאת, הוא עשוי להופיע כזר וכשונה. לעת הצורך אפילו כ"תרנגול-הודו". לכל אחד ואחד עשוי הצדיק להופיע בצורה אחרת. ככל שהצדיק גדול יותר, כך גדול יותר מספר הפנים שהוא עשוי לעטות כדי להנחות כל חסיד וחסיד בדרך הנכונה בשבילו. כך  כותב רבינו: הצדיקים נקראים "עיני הקהל" (הוריות ה ע"ב). באמצעות הצדיקים נפקחות עינינו, וניתן לנו לראות את מהותנו האמיתית, תמונה המשקפת את מראנו במציאות (ליקוטי מוהר"ן,  ח"ב, סו, סז).
                                              *
חכמינו ז"ל מלמדים אותנו: כשנפגש עם הארץ עם צדיק, בתחילה הוא מעריך אותו כ"זהב". במשך הזמן, משתנה הערכתו ל"כסף". מאוחר עוד יותר, הוא מחשיב את הצדיק כ"כלי-חרס". שכאשר שנשברים כלי-חרס, אי אפשר לתקן אותם (סנהדרין נב ע"ב).
 
כאשר בא ר' נתן אל רבינו, בתחילה התפעל מאד  מתורתו. אולם, תהה ר' נתן בלבו, האם יכול הרבי להנחות אותו באותו שביל ביהדות שביקשה נשמתו. בעודו מהרהר בדבר, פנה אליו רבינו וסיפר: "כשפגש ר' מיכל מזלוטש'וב בתחילה את הבעל-שם-טוב, הוא חש תחושת יראה עצומה כלפי מייסד החסידות. אך תוך כדי כך  החל חושב מחשבות שניות. עם חלוף כל דקה  החלה יראתו הגדולה   מהבעש"ט להצטנן והערצתו אליו פחתה. 'שמא אני עם הארץ?,' תהה ר' מיכל בהזכרו  מאמרת חז"ל הנ"ל (ממסכת סנהדרין נב ע"ב). באותו רגע  תפס אותו הבעש"ט ואמר לו: 'תאמר לי מיכל'ה, האתה עם הארץ?!,' תוך שהוא מראה לו שהוא יודע כל מחשבה שחשב. ר' נתן חשב בדיוק אותן המחשבות על עצמו כאשר רבינו  סיפר לו את הסיפור הזה, תוך שהוא רומז לו שהוא, הרבי, מסוגל גם הוא לקרוא את מחשבותיהם של אחרים. מכאן, הבין ר' נתן את כוחו של הצדיק האמיתי. הוא יכול להושיט יד לאדם, לקרוא את מחשבותיו ולהציע לו את בדיוק נמרץ את הסיוע שהוא זקוק לו כדי לעבור את הסף לקדושה (אבניה ברזל עמ' יא, ו).
                                               * * *
מציאת הצדיק להידבק בו
            טוב, כיון שקיבלת עתה שאתה זקוק לרב, כיצד מגלים אותו? כיצד מאתרים את הצדיק שעליך להידבק בו? רק באמצעות חיפוש; בדיוק כפי שהיית מחפש את בת-הזוג המושלמת, כפי שהיית מבקש משרה בכירה, בדיוק כפי שהיית מחפש את הבית המתאים לך, כך עליך להשקיע מאמצים בנסיון לאתר את מנהיגך האמיתי. רבינו מייעץ: על האדם לתור מאוד ולחפש אחר המורה הגדול ביותר… (ליקוטי מוהר"ן, ל:ב, ח"ב, ח).
 
את זה אפשר לבצע רק על-ידי חיפושים וביקושים, שוב ושוב, אחר המשנה הרוחנית המרווה את צמאונה של הנשמה. אפילו כאשר מצאת דבר המרווה את צמאונך, עליך להמשיך ולשאוף להשיג את מלוא ערכה של משנה זו ולהפיק ממנה את כל האפשר למען שלמותך הרוחנית.
 
צריך להתפלל אל ה' שיכוון אותך אל האמת, למצוא צדיק-אמת זה. אמנם הבנתך ברוחניות – תנחה אותך למה שנראה כצודק. ובכל זאת, התפילה יכולה לרומם את האדם – לגבהי המרומים. היא עשויה לרומם אותו הרבה מעבר ליכולתו ולאפשר לו למצוא את צדיק האמת גם כזה שללא תפילה לא היה מודע אליו בכלל.
 
ר' נתן מדגים זאת באחת השיחות שלו. יש בעולם מבוכה רבה בדבר גילוי הצדיק, במיוחד כשמדובר בצדיק האמת. ראשית-כל, יש מנהיגי-שקר רבים המלמדים תורה המושתתת על פילוסופיות ועל כפירה. אלה אינם כלל מנהיגים. (רבינו אמר פעם על מנהיג שקר: "הוא גרם לפחות לאלף אנשים שיאבדו את חלקם בעולם הבא" -  חיי מוהר"ן תקלז). ישנם גם רבים שהם אמנם צדיקים, אך לא צדיק האמת. אם-כך, כיצד אפשר למצוא את צדיק האמת, את הצדיק הבכיר? מי הוא אותו צדיק והיכן הוא, שאחריו עלי לחפש?
 
כל צדיק המלמד אותנו להתקרב אל ה', המשרה בנו יראת שמים ואהבת שמים, המשתית את משנתו על חז"ל – מהתלמוד, המדרש, הזהר, האר"י, ה"שולחן ערוך" וכו' – הוא צדיק הראוי שילכו אחריו. אולם עדיין שוררת מבוכה! כיון שעלי לחפש את בכיר הצדיקים כדברי רבינו (ליקוטי מוהר"ן ל, ב)  , כיצד עלי להגיע אליו? היכן הוא צדיק-האמת?
 
התלמוד (בשבת סט ע"ב) מלמד, שכל התועה במדבר ושוכח איזה יום היום, עליו לספור ששה ימים ולהחשיב את היום השביעי לשבת. עליו לשמור באותו היום שבחר את כל דיני השבת, פרט למינימום העבודה הדרוש כדי לקיים את עצמו בחיים. גם במהלך "ימי החול" שלו, עליו לשמור כל יום כאילו הוא יום השבת. ההבדל היחיד בין השבת שלו לבין ימי החול שלו הוא בכך שביום שהוא יום המנוחה שלו, הוא מקדש בכניסתו ומבדיל ביציאתו. לכן, עד שהוא מגלה איזה יום הוא יום השבת האמיתי, עליו להחיל את דיני השבת על כל יום.
 
ר' נתן משווה דין זה לדילמה שלנו במציאת הצדיק האמיתי: הצדיק נמשל לשבת (זהר, ח"ג  קמד, ב). כל המבקש את צדיק האמת ואינו מצליח למצוא אותו – צריך לקבל את כל הצדיקים כולם. אולם, עליו לבחור בצדיק אחד לשמש לו כ"שבת" שלו, כמנהיג שלו, אך הוא מינוי זמני, עד שעולה בידו למצוא את צדיק האמת. בינתיים, עליו להקדיש את כל עבודתו  וזמנו הפנוי לחיפושיו אחר הצדיק. הוא נמשל לתועה במדבר. אולם, בסופו של דבר, הכל תלוי במאמץ שהוא מוכן להשקיע בחיפושיו. כשהרצון חזק דיו, אין דבר היכול לעמוד בדרכו, ובפרט אם הוא מתפלל לה' שיאיר עיניו (ליקוטי הלכות, שבת ה:יג).
                                                 * * *
כוחו של הצדיק
            רבינו מלמד: כל מחשבה טובה וכל מעשה טוב שחשב או שעשה יהודי, הם "לבנים" נוספות בבנינו-מחדש של בית המקדש. כל לבנה משמשת יעד אחר. יש שהן אבני-יסוד, חלקן נועד למסגרת, וכן הלאה.
כל מצוה המתבצעת על-ידי יהודי,  כל דבר תורה ודבר תפילה, צריך להביא אותו בפני צדיק הדור. הצדיק ישא אותו ויניח אותו במקומו הנכון. רק צדיק-האמת יודע כיצד להניח כל חלק וחלק במקומו הנכון (ליקוטי מוהר"ן, ב:ו).
 
ר' נתן נשאל: "מי גדול יותר? אדם פשוט המקשר את עצמו לצדיק, או אדם מלומד שאינו קשור לצדיק?" השיב ר' נתן: "בדוק את הפרק העוסק בבניין המשכן (שמות לה-מ). לו תרם יהודי אמיד למשכן ארון, שולחן, או כל חפץ בעל ערך אחר, וניסה להביא לכך שישתמשו בחפץ שתרם לפני שהובא לפני משה, לא היתה תרומתו מתקבלת. אבל כאשר אפילו היהודי הפשוט ביותר תרם תרומה זעירה למשכן אך היא היתה באמצעות משה רבנו, נחשבה תרומתו לבעלת ערך רב ומיד נתקבלה" (אבניה ברזל עמ' עד,  סב).
כותב ר' נתן: תקוותו העיקרית של עם ישראל היא תלותו בגדולי הצדיקים. אדם יכול למעוד, הוא עלול להופיע תשוש, אך לצדיק האמת יש כוח רוחני אדיר. הוא תמיד מחפש כדי לאתר כל טיפת טוב שנעשה בידי יהודים. טוב זה נלקח מיד על-ידי הצדיק המסדרו במקומו הראוי (ליקוטי הלכות, מנחה ז:סג).
                                                  *
במהלך חייו של האדם. על גודל כוחו של הצדיק כתב רבינו : לצדיק יש הכוח לרומם את כל הנשמות, כולל אלה שלא נעו אפילו תנועה קלה לכיוון הרוחניות (ליקוטי מוהר"ן, יג:ב, סוף). הוא מסוגל לתקן את נשמות חסידיו אפילו לא השלימו את מעשיהם, אפילו היו נגועים ברשלנות.  לצדיק יש הכוח הדרוש לרומם אותם.
                                                 *
…ולאחר פטירתו. התלמוד מלמד, שדוד המלך העלה את בנו אבשלום משבע דרגות הגיהנום אל תוך הגן-עדן (סוטה י ע"ב). רבינו אמר פעם: "גם אני יכול לעשות כן. אני יכול להעלות אדם מתוך שבע דרגות הגיהנום ולהניח אותו בגן העדן (חיי מוהר"ן רחצ). הוא אמר פעם גם, שקל יותר לתקן את נשמותיהם של אלף אנשים שכבר נפטרו, מלתקן את נשמתו של אדם חי – כי לו עדיין יש את חופש הבחירה (חיי מוהר"ן).
 
מלמד רבי נחמן: לצדיק יש הכוח להתערב במשפט בידי שמים. על-ידי כך שישלח את הנידון באותו בית-דין לשליחות, הוא יכול להציל אותו. בירושלים, יש בית כנסת אשר אליו מובאים כל המתים עלי אדמות. ברגע שנפטר אדם בעולם הזה, הוא מובא שמה מיד להישפט באשר למקום הראוי לו. יש אנשים הנפטרים בארץ-ישראל המוצאים מהארץ. ולעומת זה נפטרים אחרים שמתו בחוץ לארץ ומובאים לארץ-ישראל. בבית-כנסת זה יושב בית הדין הגוזר גזירות אלה ומחלק לכל אדם את המקום הראוי לו. יש גם מקרים, שבהם מובאת ההחלטה שלא קיים מקום בכלל לאיש הנדון, ושיש להשמידו ולהשליכו אל תוך כף הקלע.
 
כאשר המתים מובאים שמה, הם מובאים עטופים בבגדים. לפעמים בגדיו של המת אינם שלמים: אולי חסר לאדם שרוולו, לאדם אחר חסר קצה בגדו, וכו'. הכל תלוי במעשיו של האדם בחייו (כיון שבגדיו אחרי מותו מתאימים למעשיו). פסק-הדין תלוי בבגדים שיש לו כאשר הוא מובא שמה, ומקומו נקבע בהתאם למהותם של בגדיו.
 
במקרה מסוים הובא לשם מת כשהוא ערום כביום היוולדו. לא היו לו בגדים בכלל. פסק-הדין היה שעליו להיזרק לכף הקלע ולהיות מושמד, חס וחלילה, כיון שהיה ערום לגמרי. אולם, ניגש צדיק מסוים, נטל אחד מבגדיו וכסה בו את האדם הערום.
 
בית הדין הפנה אליו שאלה: "מדוע אתה נותן לו אחד מבגדיך שלך?" בעיני בית הדין הדבר לא מצא חן, כיון שלא הבין מדוע יינתן למת בגד לא-שלו וינצל בזכותו. השיב הצדיק: "אני חייב לשלוח את האיש הזה בשליחות למטרותי-שלי, ומסיבה זו יש לי הזכות להלביש אותו בבגד שלי. בוודאי ידוע לכם שבהזדמנות מסוימת רשאי אציל לשלוח את משרתו לאציל אחר, ואילו המשרת משתהה בביצוע הצו. שואל אותו אדוניו: 'מדוע טרם יצאת לדרך כפי שצוויתי?' ומשרתו משיב: 'כיון שאין הבגדים המתאימים לגשת לאציל הנ"ל. הוא אדם גדול, ואי אפשר להופיע לפניו בבגדים שאינם ראויים'. עונה אדוניו: 'מהר, קח אחד מבגדי ולבש אותו ומהר לאציל לעשות את מצוותי.' בדומה לכך, אני צריך לשלוח את המת הזה בשליחות משלי. מסיבה זו אני מעניק לו אחד מבגדי." כך הציל הצדיק את המת מהעונש הקשה של כף הקלע. הרבי סיפר סיפור מופלא ונורא זה  כדי להראות מה אדיר כוחו של צדיק האמת להציל את חסידיו בעולם האמת (חיי מוהר"ן).
 
על-כן, הורה לנו רבינו: צריך האדם להתפלל בכוונה מוגברת כדי שיוכל לקשור את עצמו אל צדיק האמת. אשרי האיש הנקשר אליו בעולם הזה, ואשרי חלקו, כיון שאחר-כך (אחרי פטירתו), קשה מאוד להתקשר אל הצדיק (ליקוטי מוהר"ן, ח"ב, עח).
                                                    *
ר' נתן אמר פעם: מה פירוש הפסוק (תהלים טז:י): "כי לא-תעזב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת?" אם האדם הוא חסיד וירא-שמים, מדוע בכלל צריך לרדת לגיהנום? ומהי הכפילות בפסוק?
 
משיב ר' נתן ומבאר את כוונת הפסוק: אדם המקושר אל צדיק האמת, אם ח"ו צריך משום מה להיענש בגיהנום לא יישאר שם לאורך ימים. אם הוא חייב לסבול עונש, לא יהיה הדבר לנצח, כי הצדיק יחלץ אותו. מדוע? כי "אתה, ה', לא תתן חסידך – הצדיק – לראות שחת". כיון שאני קשור לצדיק, הצדיק חייב לבוא ולרדת לגיהנום כדי לחלץ אותי. הוא איננו יכול להישאר, "כי לא תתן חסידך לראות שחת."  הרי לא תרצה שהצדיק ישהה הרבה זמן בגיהנום כשמטפל להוציא את חסידו…(מכאן מהווה קשרי אל הצדיק מעין "בטוח" נגד אפשרות הגיהנום) (ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר, ד:ד).

                                                   *
ואחרי פטירתו של הצדיק. גדולים הצדיקים לאחר מותם מאשר בחייהם (חולין ז ע"ב). כוחם ויכולתם של הצדיקים לתקן נשמות גדולים עוד יותר אחרי פטירתם מהעולם הזה. חז"ל מלמדים: אברהם חלץ את היהודים מגיהנום (ערובין יט ע"א). יצחק סנגר על היהודים והציל אותם (שבת פט ע"ב). במהלך גלות בבל, רחל היתה שגרמה לכך כביכול שהקב"ה יישבע בדבר גאולת היהודים (פתיחתא דאיכה רבתי, כד). משה גונן על היהודים מפני מתקפתו של המן הרשע נגדם (אסתר רבה ז:יח). וכו'.
 
התלמוד מספר: כששכב על ערש דווי החל רבי יוחנן בן-זכאי לבכות. תלמידיו לא יכלו להבין מדוע אדם כה גדול וקדוש יצטרך לבכות. "יש לפני שני שבילים," אמר להם רבי יוחנן, "האחד מוביל לגן עדן, האחר – לגיהנום. אינני יודע לאורך איזה שביל יובילו אותי" (ברכות כח ע"א). שאל רבינו: "האם יתכן לומר שרבי יוחנן חשש שיישלח לגיהנום?" התשובה היא, לא מעצמו חשש רבי יוחנן, אלא הוא לא ידע  אם הגיע לדרגה הגבוהה שיתאפשר לו להיכנס לגיהנום בעודו בדרכו לגן עדן ולחלץ משם כמה נשמות (חיי מוהר"ן תרב).
 בתיקוני זהר מובא: הצדיק נכנס לגיהנום כדי ליטול משם את כל אותן הנשמות שחשבו לעשות תשובה אך לא הספיקו. הצדיק פועל למענן (תיקוני זהר לב).
 גם האר"י ז"ל כתב, שהצדיקים פועלים לתקן, ליישר ולרומם את כל הנשמות הזקוקים לתיקון, אפילו אחרי שהם עצמם נפטרו (שער הכוונות, מזמור שיר ליום השבת). בעצם, זוהי מטרתם העיקרית – להבטיח את תיקונן של כל הנשמות שלא תישאר אחת ללא תיקון. הוסיף רבינו: "כאשר יבוא המשיח, הוא אמנם יתקן את הכל" (אבניה ברזל, עמ' כא, ד).
 
בלילה לפני פטירתו, אמר רבינו לחסידיו: "לכם אין ממה לדאוג, כיון שאני הולך לפניכם." הוסיף ר' נתן: אפילו מי שלא זכה להכיר את הרבי בחייו יכול עדיין לסמוך עליו, בתנאי שיבואו לציונו הקדוש, ילמדו את משנתו הקדושה ויתרגלו ללכת בדרכיו" (חיי מוהר"ן) .
                                                  * * *
 
שמות הצדיקים
            רבינו אמר פעם: גורלו של האדם ושליחותו בחיים רמוזים בשם הניתן לו.  גם אמר שמהותו של כל אדם מוגדרת על-ידי צירוף כלשהו של אותיות שמו (שיחות הר"נ  מד).
 
 לצדיק ניתנת שליחות מיוחדת בעולם הזה, ושמו רומז למשימתו. כאשר הצדיק מבצע את שליחותו, כולל שמו גם את הישגיו. על-כן כותב ר' נתן: רק  איזכור שמם של הצדיקים  מעורר את קדושתם והשגתם, ומכאן – גם את זכויותיהם. יתרה מזו, איזכור שמות הצדיקים מביא עלינו את זכותם (ליקוטי הלכות, נטילת ידיים לסעודה ד:ו).
 
 לקדם את זאת חיבר ר' נתן ספר שבו רשם את שמות הצדיקים עד לדורו-שלו. לספרו קרא "שמות הצדיקים", וכל המבקש להביא על עצמו את קדושת הצדיקים - יקרא שמות אלה.
 
רבינו כותב שהזכרת שמות הצדיקים עשוי לחולל שינוי טבע העולם (ספר המידות, צדיק ב:כ). אכן, מאז ימיו של רבינו, יכולים חסידי ברסלב להעיד כיצד קריאת "שמות הצדיקים" הביאה להם  הצלות וישועות ע"י סייעתא דשמיא בדרכים המופלאות ביותר.
                                                 * * *
ציוניהם של הצדיקים
            ישנו מנהג יהודי עתיק-ימים לבוא לקברי צדיקים ולהתפלל שם לישועת ה' הן על הקשיים האישיים שלהם והן למען כלל ישראל (ע"פ אורח חיים תקפא:ד). כך נהג יוסף כשנמכר לעבדות כאשר חלף על פני קבר רחל אמו, הוא עצר כדי להשיח את לבו לפניה (סדר הדורות 2216). כלב הגיע לחברון  להתפלל  על קברי האבות כדי שלא ייסחף  במזימת המרגלים נגד הכניסה לארץ-ישראל (רשי, במדבר יג:כב). חז"ל מגלים: מדוע נעלם קברו של משה רבנו? התשובה היא, שאילו נודע ברבים מקום קבורתו, היו היהודים ניגשים אליו כדי להתפלל שם – ומיד היו נגאלים מגלותם! (סוטה יד ע"א; ראה עין יעקב, סוטה  יד).  התלמוד, המדרש והזהר מלאים  בסיפורים דומים על התועלת  בהשתטחות על קברי הצדיקים.
 
הזהר מביא סיפור: רבי חזקיה ורבי ייסא נסעו יחדיו. שאל רבי ייסא: "כאשר העולם זקוק לגשם, מדוע הולכים לקברי הצדיקים להתפלל?" והרי כתוב  "לא יימצא בך… דורש אל המתים" (דברים יח:י-יא). השיב רבי חזקיה: "אכן המתים המוזכרים בפסוק הם המתים באמת, הרשעים. ואילו הצדיקים חיים תמיד" (זהר: ח"ג, עא ב).
 
אומרים חז"ל: הוא השטן, הוא היצר הרע, הוא מלאך המוות (בבא בתרא טז ע"א). שלשתם – אחד הוא: ההולך בעקבות יצרו הרע מצטרף אל השטן ובכך ניתן לו לטעום מוות. אולם, הצדיק טהור וקדוש, כך שאין לו עם היצר הרע ולא כלום, כיון שכך, אין הצדיקים טועמים מוות, הם חיים לעולם. לכן, מלמדים חז"ל שאבינו יעקב לא מת (תענית ה ע"ב). והזוהר מוסיף  שגם  משה לא מת. הא כיצד? הרי נאמר מפורשות בפסוק (דברים לד:ה): וימת שם משה עבד ה'… אמת ויציב, אך מותו מתייחס אך ורק להבנתנו ויכולת הבחנתנו. מההשקפה [הפרספקטיבה] האנושית שלנו הוא באמת איננו, אך למעשה עודנו חי. הוא הדין לא רק לגבי משה רבנו, כי אם לגבי כל הצדיקים: הם אינם טועמים מוות. מי שהוא קדוש כולו, אין המוות [כפי שהוא מוכר לנו] שולט בו (זהר: ח"ב קעד א).
 
רבינו אמר פעם: טוב מאד לעלות על קברו של הבעש"ט להתפלל שם. ציונו של הצדיק קדוש הוא בקדושת ארץ-ישראל. וזה מרומז  בפסוק (תהלים לז:כט): "צדיקים ירשו ארץ" – שלקברי הצדיקים אותה דרגת קדושה כמו ארץ הקודש עצמה! (ליקוטי מוהר"ן, ח"ב, קיא).
 
כותב ר' נתן: הצדיק  פועל תמיד לגלות אור ה' ומלכותו תמיד, וכל חייו מסורים להשגת מטרה זו. לכן, אפילו כשנפטר, עדיין הוא רוצה ושואף להשיג את יעדו זה. אבל, בעולמות העליונים – שהכל שם בגילוי- אין לו דרך לעשות כן. לכן, ממתין הצדיק שמישהו יבוא אל ציונו ולהתפלל שם. ואז כאשר מבקש אדם זה לעשות תשובה ולשוב אל ה' - נמצא שהצדיק ממשיך את עבודת חייו: לקרב אנשים לעבודת ה'  ולגלות בעולם את מלכות ה' (ליקוטי הלכות, מנחה ז:פ).

לכן מצוה גדולה מאוד לבקש את ישועת ה'  אצל קברי הצדיקים. תפילות שם מאפשרת לנו להתחבר אל הצדיק, ואנו זוכים אפילו למעט מקדושתו של הצדיק עצמו. עצם היותנו שם גם פותח קו ישיר יותר לתפילותינו – עתה הן עולות השמימה בקלות יתרה, כיון שלצדיק יש כח רב יותר מאשר קודם.
 
כותב ר' נתן: רבי שמעון בר יוחאי היה צדיק כביר.  הוא היה ראשון הצדיקים שקיבל רשות לגלות את חכמת ה"קבלה" ע"י ספר הזהר שלו. הסתלקותו מן העולם הזה היתה יום צרה נוראה וחשיכה ירדה לעולם, אולם, במקום לקבוע שיום השנה למותו – ל"ג בעומר – יהיה יום אבל וחשבון נפש, חוגגים ושמחים. מדוע?
 
התשובה, אליבא דר' נתן, היא שכאשר נפטר צדיק, כוחותיו מתגברים פי כמה וכמה. זאת כוונת התלמוד (חולין ז ע"ב): גדולים הצדיקים במיתתם יותר מאשר בחייהם, ודבר זה מספק לנו עילה טובה לשמחה וחדוה. כיון שרבי שמעון היה כה בולט בחייו, סביר להניח שעתה, אחרי שנפרד מגשמיותו, יכולתו לחולל את התיקונים שעמל עליהם בחייו נעשתה חזקה ונשגבה הרבה יותר (ליקוטי הלכות, הכשר כלים ד:ד). האין זו סיבה טובה למסיבה? היום, כעבור אלפיים שנה כמעט, כוחו של רבי שמעון לפעול ישועות למעננו ולסייע לנו להתקרב אל ה' גדול עוד יותר מאשר בחייו. כפי שאמר רבי שמעון עצמו: יש לי הכוח לתקן את העולם כולו; אני יכול לפטור את כל העולם מהדין (עפ"י סוכה מה ע"ב).
 
בעודו בחיים הבטיח רבינו הבטחה בפני שני עדים (ר' אהרן מברסלב ור' נפתלי). הוא אמר בלשון זה: "כשיבואו על קברי, ויתנו פרוטה לצדקה, ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהלים (=עשרה מזמורים של תיקון הכללי)"  אז יניח רבינו עצמו לאורך ולרוחב, ובודאי יושיע לזה האדם. ואמר, ש"בהפיאות יוציא אותו מהגיהנום" אפילו אם יהיה אותו אדם איך שיהיה – רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאוולתו חס ושלום"   (חיי מוהר"ן רכה; שיחות הר"נ  קמא). (ליד ציון רבינו יש להקצות תחילה את המטבעות לצדקה, ואחר-כך לקרוא את עשרת המזמורים; רבי יעקב מאיר שכטר).
 
"אתם יכולים לסמוך עלי!" אמר פעם רבינו (חיי מוהר"ן). לפני שנפטר, אמר: "גמרתי ואגמור, נצחתי ואנצח!" (חיי מוהר"ן  קכו).
                                              * * *
הצדיק בעולם "המודרני"
            בסיכום, נותר לנו לשקול כיצד תפקיד הצדיק נתפס בדור הזה על-ידי חסידי ברסלב שונים. אך קודם-כל, קיבלנו מספר מושגים חשובים יסודיים מר' נתן שסקר את הנושא הזה באריכות בספרו "ליקוטי הלכות", נעתיק מספר קטעים מלשונו הצח (בשינויי סגנון קלים):
                                                *
צדיק הדור. "בעת ההתגלות האלקית בהר סיני, זכו כל ישראל לרוח נבואה – רוח הקודש, כמו שכתוב בתורה "פנים בפנים דיבר ה' עמכם", וע"י הנבואה זכו לבירור המדמה (בהירות הדמיון) – שלעולם תהיה להם היכולת לחדש ולהתחזק באמונתם הטהורה ולהגביר אותה. היה זה משה רבנו שהביא את ישראל  לדרגה זו. ללא הכוונתו, לא היו ראויים לקבל את התורה, את הנבואה או את האמונה…
 
"אע"פ שפסקה הנבואה ורוח הקודש מישראל, אבל הצדיקים שבכל דור ודור  יש להם איזה בחינה של רוח הקודש. ועל כן צריכים להתקרב לצדיק כדי לזכות על ידו לאמונה שלימה שתלויה בבירור המדמה שלכך זוכים ע"י רוח נבואה שיש בצדיק שבכל דור.
 
"רבינו דיבר עמי פנים אל פנים והזהיר אותי מאד לכתוב הענין היטב – שצריכים לבקש הרבה מהשי"ת לזכות להתקרב לצדיק האמיתי, כדי לזכות  לבירור המדמה ע"י רוה"ק של הצדיק, כדי לזכות לאמונה טהורה ושלימה בחידוש העולם.
"לכאורה יש להקשות, הלא רבינו בעצמו כתב שבשעת קבלת התורה זכו כל ישראל לרוה"ק, ועי"ז נתברר המדמה וזכו לאמונה, כנ"ל, א"כ למה צריכים את הצדיק לזכות  לבירור המדמה ע"י רוה"ק שלו. קושיא זו – מציין ר' נתן – קרובה לקושיות העולם שמקשים למה צריכים לנסוע לצדיקים, הלא די ומספיק ללמוד בספרים שלהם. ורבינו מבטל קושייתם ואומר שצריכים דוקא לנסוע לצדיקים, ושזה עיקר קדושת האיש הישראלי וכל האמונה תלויה בזה, כי אי אפשר לזכות לאמונה כי אם ע"י הצדיק שיש לו רוה"ק.  אך הקושיא במקומה עומדת, והרי רבינו בעצמו כתב שבמעמד קבלת התורה זכו ישראל  לבירור המדמה שעי"ז זכו לאמונה וכו', וא"כ למה צריך לחפש אחר הצדיק ולהתקרב אליו?
 
"אבל –  משיב ר' נתן – דברי רבינו הם דברי אלקים חיים, ומשנתו ברורה ונצחית לכל המחפש חכמה. כי אנו צריכים להמשיך עלינו  אמונה שלמה בכל יום ויום. כל יום כל יום בחיי האדם, הוא דבר חדש ושונה לגמרי, שלא היה קיים קודם. על-כן, כל יום מתגלים כבודו ומלכותו של הקב"ה בדרך מקורית וכבריאה חדשה לחלוטין, לכן, כל יום צריכים להתחדשות אמונתנו. לא די שהאמנו אתמול – אפילו היתה אמונתנו טהורה – או לפני ימים רבים.
 
"יתרה מזו, כולנו נבראנו בבחירה חפשית. במלים אחרות, כל עוד אנו חיים, עלינו להתמודד עם האתגר המתמיד של הבחירה בין טוב לרע. וכיון שכל יום שונה מכל קודמיו, יצר הרע מגלה תמיד דרכים חדשות במאבקו להתגבר עלינו ולחבל בבטחוננו בה'. פירוש הדבר, שעלינו תמיד להתגבר על מבחנים ומכשולים חדשים שיש להם הכוח להרחיק אותנו מאת ה' ולחתור תחת אמונתנו. ובכן, להתגבר על המכשולים והמחסומים החדשים האלה ולהישאר איתנים לחלוטין באמונתנו, לא די בכך שכבר קיבלנו את התורה יחד עם הלימוד האישי שאנו לומדים את הוראותיה. רק צדיקי האמת של דורנו יכולים לספק את שעורי התורה ופירושה המקוריים הנחוצים להתמודד עם הספקות והאי-וודאויות החדשים המתייצבים לפנינו בכל יום מחדש – ולהתגבר עליהם. רק באמצעות הצדיק אנו יכולים להשיג התגלויות חדשות בתורה ובאמונה. ולכן זקוקים אנו כל כך לצדיק בכל יום ויום ממש למען אמונתנו הטהורה והמשך התקרבותנו להקב"ה.
 
"ענין זה יובן טוב יותר לאור מה שאירע בחטא עגל הזהב. היהודים נגאלו בדרך נס ממצרים, הם חזו בנסים בזה אחר זה; קריעת ים סוף ובמדבר ועוד, עד שהגיעו לשיא בהתגלות האלקים בכבודו ובעצמו על הר סיני. הם היטהרו מטומאותיהם וזכו לנבואה ורוה"ק. וכעבור ארבעים יום בלבד –  עשו  את העגל! עלינו לשאול את עצמנו: האם קיים דבר חזק יותר מיכלתו של האדם להפעיל את חופש הבחירה שניחן בו? הנוכל לתאר  את עוצמתו של יצר הרע אם הצליח להטעות את העם או אפילו רק חלק מהעם, לאחר שצפו בעיניהם נפלאות כה רבים!
 
"חכמינו ז"ל אומרים שעשיית עגל הזהב התאפשרה על-ידי כך שהשטן הראה לישראל שמשה רבם מת (שבת פט ע"א). בבהלתם לנוכח מה שחשבו למותו של צדיק דורם, הם סברו שנותרו ללא מנהיגים ומיהרו לעשות פסל להנחותם ולגונן עליהם. ברגע שהופיע משה שוב, הוא השמיד את הפסל ומאוחר יותר הוריד להם את הלוחות השניים. בכך הצליח לטעת מחדש בלבות העם היהודי את האמונה הטהורה. הלקח שאנו מפיקים מכך ברור: עלינו תמיד להתחזק באמונה מחודשת, אמונה שאנו זוכים לה בעזרת כוחו של הצדיק.
 
ר' נתן ממשיך: "כפי שהיה עם היהודים במדבר, כך עמנו היום: האמונה בצדיקים היא שדה הקרב העיקרי בין השטן ועם ישראל. בכל דור ודור מחדש יצר הרע את מלחמתו הקשה, ביחוד נגד צדיק האמת שבאותו דור. בדרך-כלל, הוא מעורר את התנגדותם של בני אדם – לעתים קרובות, של פרנסי קהילות ישראל המובילים – נגד צדיק האמת. בכך מקווה השטן להסתיר ולבודד את הצדיק של הדור כפי ששכנע את היהודים במדבר שצדיק-האמת שלהם, משה רבנו, מת.
 
"הדבר הוכח בתולדות ימי ישראל. צדיק מסוים הופיע בדור מסוים, ערערו עליו, חתרו תחתיו ומתחו עליו ביקורת. כעבור שנים, אחרי שהצדיק ומבקריו לא היו עוד בחיים, היו האנשים מביטים אחורה ורואים שהוא באמת היה צדיק ומשנתו היתה גילויי תורה אמתיים  אולם לא היו אומרים כך על הצדיק שהופיע בקרבם, בדור שלהם. הוא היה נתון ללגלוג, היו מטילים בו ספק, בדיוק כפי שקרה לצדיק של הדור הקודם.

"מי אינו מכיר בזמננו בקדושתו ורום דרגתו הנשגבה של האר"י הקדוש כמקובל הגדול ביותר של הדורות האחרונים ללא ספק צדיק האמת של דורו? אולם, בימיו הוא נתקל בהתנגדות רבה. בני זמנו סרבו לקבל שבימיהם אפשר היה שיופיע צדיק בעל דרגות מדהימות כל כך בנבואה, בקדושה ובהבנת הוראותיה של הקבלה. כעבור שנים, כאשר לדור ניתן צדיק חדש, השטן לא חתר עוד להסתיר את גדולתו של האר"י, שנתקבל על הכל. הוא הדין גם עם הבעל-שם-טוב. הוא היה מאור כה נפלא ומשרה תחושת יראה – אך התנגדו לו ורדפו אותו ללא גבול. מבקריו כבר הודו במידותיו הגדולות ואף בייחודו של האר"י, אך לא יכלו לקבל את צדיק דורם – הבעש"ט. אולם, כעבור שנים, גם בו הכירו כמי שהיה צדיק האמת.
 
"כיון שצדיק האמת מתמודד תמיד עם התנגדות, לדאבוננו נסתר האור שהוא מפיץ מהעולם. שאיפתו לגלות את האמת מתוך החושך היא קרב מתמשך. נסיונותינו להכיר בצדיק האמת, לקבל אותו ולהתחבר אליו גם הם קרב מתמשך. כל מיני הסוואה, בלבוש סכסכנות ווכחנות, עומדים הכן למנוע אותנו מלהתחבר אליו ובכך לחדש את אמונתנו. לכן, אין לנו מנוס מלחפש בהתמדה אחר האמת. עלינו לחפש ולבקש, שוב ושוב, את מקום המצאותה של האמת, שהרי שם נמצא צדיק האמת שהוא תקוותינו לנצח" (מתוך ליקוטי הלכות, ברכת הריח ד:לא-לג).
                                                   *
במקום אחר, מפרט ר' נתן עוד בענין טעותם של בני ישראל כאשר ניגשו אל אהרן בדרישה שיעשה את עגל המסכה. אמרו לו (שמות לב:א): "קום, עשה לנו אלהים… כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים – לא ידענו מה היה לו". כותב ר' נתן: עתה בוא וראה אתה המעיין בתורה בעין האמת, שמפורש כאן שכל טעותם היה בכך  שלא ביקשו את משה רבנו. הם חשבו מחשבה חולפת שהוא נעלם, וכתוצאה מכך כבר הגיעו לידי עבודה זרה.
 
זו כוונת הפסוק (דברים לא:כט): "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון… " שלכאורה קשה והלא ידוע  שהצדיק אינו מת לעולם? (ראה לעיל). התשובה היא שמבחינתם הצדיק מת… כל עוד אנו מחוברים אל הצדיק, אפשר ליהנות ממנו וממשנתו. אולם, כאשר הצדיק אינו עוד חלק מהמציאות שלנו, כלומר שאצלנו הוא כאילו מת אז אנו משחיתים.
 
ויצוינו גם  דברי רש"י על אותו פסוק "כי ידעתי אחרי מותי" וכו': "שכל זמן שיהושע היה חי היה נראה כאילו משה חי" – שכאשר התלמיד חי וממשיך את מורשתו – הרי זה כאילו ממשיך הרבי לחיות…
לכן חייב החיפוש שלנו אחר צדיק האמת להיות חיפוש עקבי ומתמשך, חיפוש ללא סוף. אפילו אחר פטירתו של הצדיק, תמיד נשאר יחיד, ולפעמים רבים, שקיבל את משנתו של הצדיק וכתוצאה מכך הוא מוסמך למסור אותה גם לאחרים. אין דור יתום, הצדיק משאיר אחריו את ברכותיו – את תורתו – בעולם הזה, והם נמצאים עם חסידיו (ליקוטי הלכות, שלוחין ה:י-יב).
                                                 *
בקשת האמת. רבינו לימד אותנו תמיד: בקש את האמת. חפש אחריה. התעלה מעל לנצחון שלך, מעל רצונך בנצחון. התעלה מעל לטפשות היוהרה והכעס. פשוט, התפלל אל ה' שיפקח את עיניך ואז תראה את האמת הבהירה. ר' נתן עצמו, לכל אורך ספרו "ליקוטי הלכות", נותן ביטוי לחשיבות של החיפוש המתמיד אחר האמת – צדיק האמת. כפי שכבר ראינו, המדובר בחיפוש הנמשך לעד, ועלינו להתעקש ולא להתייגע ממאמצינו, לא להרפות ולא להתעייף.
 
אדם שאל את ר' משה ברסלבר: "אתה תמיד מדבר על צדיק האמת? היכן אוכל למצוא אותו?" "נראה, שפרעה חכם היה ממך," השיב ר' משה. "כשהתנבא יוסף על בוא שבע שנות השובע ושבע שנות הרעב, הוא יעץ לפרעה למנות חכם לפקח על איסוף קציר שבע השנים הטובות. הבין פרעה, שאם יוסף היה חכם דיו לצפות את הצורך במינוי חכם - הוא עצמו חייב להיות האדם המתאים. "כך, גם, במקרה שלנו," סיכם ר' משה. "רבינו דיבר תמיד על צדיק האמת. חייב להיות שהוא ידע על מה הוא דיבר!" (רבי נחמן בורשטיין).
 
ר' נתן חיפש בכנות את צדיק האמת. הוא מצא את רבינו, והלך אחר הרבי עד הסוף. הוא נתן את חייו למען רבינו ומשנתו והפצת מעיינות תורתו ברבים. אולם, למרות כל זאת, חוזר ר' נתן ושונה פעם אחר פעם: "חפש את האמת, שוב ושוב." למי הוא מדבר? למי אומר ר' נתן שצריך להמשיך ולחפש את צדיק האמת? לא ייתכן שהוא מדבר עם חסידי ברסלב – הרי הם לומדים את משנתו של רבינו. וגם לא יתכן שהוא מדבר עם מי שאינו חסיד ברסלב – הרי הוא אינו פותח את ספרו של ר' נתן "ליקוטי הלכות"…  אז למי דיבר ר' נתן? התשובה היא שיש תמיד חלק מאתנו, מאחינו לדיעה, שיש להם שאלות, שאלות רבות – במיוחד כיון שרבינו אינו כאן היום כאיש בשר ודם כדי להשיב עליהם. לכן, החיפוש אחר האמת נהיה לחיפוש ללא קץ, אפילו למי שחושב שכבר מצא אותה. אפילו למי שמצא את משנת ברסלב והשתכנע שסוף-סוף מצא את האמת, גם לגביו חייב החיפוש להימשך, החיפוש לאמת אמיתית שלא יישארו במוחו שום קושיות ובלבולים.
 
אין ספק, כל חסיד ברסלב יאמר שצדיק האמת  של דורנו הוא רבינו רבי נחמן מברסלב, כי כן קבלנו מתלמידיו הראשונים ועד האחרונים. מטרתנו בספר זה היא איפוא להסביר את זוית הראיה של ברסלב.
 
כותב ר' נתן: מדוע אנו רואים שמביטים בזלזול בבוחרים באמת? כי האמת נרמסת תמיד. עיקר הסיבה לעיכוב ביאת המשיח היא הסכסכנות וההתנגדות לצדיקי האמת (ליקוטי הלכות, נטילת ידים לסעודה ו:עד).
 
בסופו של דבר, תדבר האמת בשם עצמה, והיא תתגלה על-ידי כך למי שמבקש אותה בכנות. על-כן, מוטב שכל אחד יחפש את האמת שלו, כי אם האמת האמיתית היא יעדנו, בקרוב נבין שאין לנו כל ברירה: צריכים להתפלל למענה חזק מאד. נתחנן לפני ה' שיאפשר לנו למצוא את האמת האמיתית, ובזכות תחינתנו זו, סופו שה' יוביל אותנו אליה.
                                                   *
 
זוית הראיה של ברסלב. רבינו אמר: רבי שמעון בר יוחאי היה צדיק מיוחד נעלה ונשגב. מאז ימי רבי שמעון  ועד תקופת האר"י, שקט העולם. (במלים אחרות, לא היו גילויי תורה חדשים שאפשר להשוותם עם גילויי רבי שמעון.) ואז הופיע האר"י וגילה משנה מקורית וחדשה לגמרי. מימי האר"י ועד זמנו של הבעל-שם-טוב  שוב שקט העולם. ואז הופיע הבעש"ט, דמות קדושה וייחודית, ושוב חשף משנה חדשה לגמרי. ושוב, מימי הבעש"ט ועד היום, שקט העולם. אך עתה אני מתחיל לגלות לעולם משנה נשגבה ומלאת הוד, משנה שהיא חדשה ומקורית לחלוטין (ע"פ חיי מוהר"ן רעט). וחידוש כזה כבר לא יהיה (רבי אליהו חיים רוזין).

במחשבתו של כל חסיד ברסלב, רבינו הוא באמת הצדיק, לא רק בדורו – אלא עד לבוא המשיח. משנתו העתיקה שומרת על רעננותה ומשרה על הבריות השראה; הן מעודדות ומשרות תקוה, בטחון וחיות לכל אדם מכל שדירות החיים. ואמר רבינו: "לא באתי לעולם לצורך עצמי. באתי לעולם לקרב  נשמות ישראל לאביהם שבשמים. אך  לעזור אני יכול רק למי שבא אלי ומספר לי  את צרכיו ומבקש עזרה" (חיי מוהר"ן  שז).
 
שאל נא לכל מי שהושפע על-ידי משנתו של רבינו, מה בדיוק שימש לו מקור השראה והוא ישיב: "הרבי  מדבר אלי ישירות." חסיד ברסלב בן זמננו סיכם את הענין במלים אלה: "בעיני מדהים ממש, שדיבוריו של אדם שחי במזרח אירופה לפני מאתים שנה, יכולים  כיום הזה להתייחס ישירות אל אדם כמוני החי בתהפוכות זמננו (של "המאה ועשרים…(" או כדברי רבי אברהם שטרנהרץ שאמר פעם בהיותו בזקנה מופלגת: "יש לי הוכחה, שרבינו היה אדם חכם באמת וראוי לציון. הוא היה אדם צעיר. אולם הוא ידע להתייחס לאנשים מבוגרים ואף לייעץ להם."
 
פתח ספר כלשהו מכתביו של רבינו, ותמצא בו עצות למצבים אין ספור. נראה כאילו לרבי יש תמיד משהו לומר על מה שעובר עליך בדיוק ברגע זה! סקור אותו חומר כעבור זמן, כאשר דאגות אחרות ניצבות בראש מחשבותיך, ותמצא בו מערכת הנחיות חדשה לחלוטין – עצות ישירות דווקא למצבך ולנסיבותיך החדשים. קשה להסביר את זה לאדם שמעולם לא זכה לחוות את רבינו או ללמוד את כתביו של הרבי. משנתו היא כמעין המתגבר, בארות ללא תחתית, של חיים וחיות. צריך רק לגשת אליהם, להתכופף מעט,  כדי ליהנות ממשאביהם המדהימים.
 
צריך רק להביט סביבך לראות את ההתעניינות הגוברת ברבינו ובמשנתו. מכל מנהיגי העבר הגדולים ומכל הצדיקים שהיו לנו, מי מלבדו צפה את הדורות האלה והכין כל כך הרבה חומר לייעץ לאנשים בני דורנו הנוכחי ממש ולחזק אותם, בלא כל קשר למצבם? (רבי משה קרמר).
 
אמר רבינו: "אני נהר המטהר מכל הכתמים" (חיי מוהר"ן שלב). כל מי שאימץ את עצת הרבי ודיבר עם ה' בהתבודדות מכיר את התחושה הנפלאה של פתיחת הלב ושפיכת התחושות הפנימיות ביותר. הוא יודע, שלא משנה היכן הוא עומד, ה' עמו, ומחכה לו לעשות תשובה ולהתקרב אליו. הוא יודע גם, שלא משנה כמה רע המצב בחייו, בבוא הזמן ונגמרים ימיו בעולם הזה, הוא יכול תמיד לסמוך על כוחו ועוצמתו של צדיק האמת לטעון למענו בפני בית הדין של מעלה. והוא יודע שבסופו של דבר, יתקן רבינו, צדיק-האמת את נשמתו ויטהר אותה ויביאה אל תכליתה הנצחי.
 
            "כן, הרבי מדבר עמי ישירות."
 
וככל שאנו חשים קרבה אל רבינו ואל משנתו, אפשר לסמוך על כך שרבינו חש גם כלפינו. כפי שאמר פעם ר' נתן: "מי שרק מתחבר אל הרבי, הרבי לא יעזוב אותו עד שהוא יתוקן" (שיח שרפי קודש א-תשיג).
                                             *
 
חסידי ברסלב בימינו. "טוב, עלינו להתחבר אל צדיק האמת. טוב, נצפה לקבל ממנו עצה והכוונה רוחנית. יש לנו רק שאלה נוספת אחת להציג לחסיד ברסלב: טוב, למי אתה הולך לקבל עצה?
 
זו שאלה הנשאלת לעתים קרובות לגבי חסידי ברסלב של זמננו, לאחר פטירת הרבי. היא שאלה טובה מאד. הרי רבינו, למרות היותו עמנו ברוח, איננו כאן בגשמיות. מה עושה חסיד ברסלב כשיש לו שאלה או בעיה מעשית ונזקק לעצה?
 
אך בכל דור משאיר לנו הקב"ה מנהיג, בכוחו וברוחו של רבינו, עמו מתייעצים בבעיות מעשיות. אחרי פטירת רבינו (תקע"א),  נהגו החסידים  להתייעץ עם ר' נתן. אחרי פטירת ר' נתן (תר"ה) היה ר' נחמן מטולשטין הכתובת לשאלת עצות כי הוא היה  המקורב ביותר מבין חסידיו של ר' נתן. לאחריו ר' נחמן מטשערין , בעצמו סמכות הלכתית מוכרת וגדול מופלג בתורה נתן אף הוא עצות לרבים מן החסידים. עד אז, היה מרכזה של חסידות ברסלב או בעיר ברסלב עצמה או בעיר אומן. בשני המקומות היתה גישה קלה למנהיגי ברסלב כאשר רצה מאן דהוא להתייעץ. עם צמיחת התנועה, התהווה הצורך במנהיגים נוספים שהתמצאו בתורת רבינו  – מאורות שיכלו להפיץ אוצר זה לדורות הבאים.
 
דור המנהיגים הבא יצא מחסידי ברסלב אלה שקיבלו את המסורת והכירו היטב את משנת רבינו וידעו ליישם אותה כעצה וכמנהג. בכלל זה דמויות בולטות כמו ר' יצחק ברייטר,  ר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין  ור' אברהם שטרנהרץ ועוד. בדור אחרון זה, זכינו לקבל הדרכה ממנהיגים שונים, כל אחד מהם צדיק בעצמו, שבעצם קיבלו מהמוזכרים לעיל. כך נמשכת שרשרת ההנהגה עד היום.
 
באשר לשאלה מדוע לחסידות ברסלב (אחרי פטירת הרבי) היו תמיד מנהיגים אחדים ולא מנהיג יחיד – מדוע לא היה רבי נוסף? – אנו שבים למה שנאמר לעיל על הסיפור מ"בעל  התפילה": הוא היה מסוגל להופיע בצורה שונה בפני כל אחד ואחד. בעולם של היום, באים חסידי ברסלב מכל שדירות החיים ושם הם חיים.
 רבינו בעצמו מחמת עוצם גדולתו ורוב בינתו האינסופית יכול היה לשבת עם הצדיקים והתלמידים החכמים בני דורו, חסידי המגיד ממעזריטש ועוד צדיקי הדור; הוא ידע לשבת עם ר' נתן ור' נפתלי ועם שאר ענקי הרוח מגדולי תלמידיו; כמו כן ידע לשבת עם פשוטי-עם שבאו לקבל ממנו עצות וברכה; והוא ידע גם לשבת ולהתמודד עם אצילים בכירים, בכללם מנהיגי תנועת ההשכלה באוקראינה, להכניעם ולהחדיר בהם גם מאור האמונה הטהורה.
 כיום הזה, אין כמובן אישיות היכולה להקיף קשת כה רחבה כמו רבינו. לכן, כל מי שמצטרף לחסידי ברסלב, תמיד יש לו עם מי להתיישב וממי לקבל (ראה ליקוטי הלכות שלוחין ה:יב) . ובענין עצם דרך רבינו ומשנתו  - יש ב"ה בידינו אוצר שלם של ספרים וכתבים שבהם אפשר לחיות חיים טובים בדרך רבינו.
 
ובאמת חולשתנו היא מקור כוחנו. קבוצות אחרות, חסידים ומתנגדים כאחד, יש להן ההירארכיה והמבנה שלהן. יש לאלה יתרונות רבים, אך לא כל אחד יכול להצטרף אליהם. לעומתן, ברסלב – כיון שאיננה תנועה ממוסגרת וממוסדת – פתוחה הרבה יותר. כל אחד יכול למצוא בה את מקומו, כפי שהחוש מעיד שעל דגלם חונים כל שבטי ישראל לחוגיהם ועדותיהם – והחסרון בהנהגה מעשית – הוא היתרון!
                                                       *
רבינו דיבר פעם על פעולתו בעולם של הבעל-שם-טוב ושאר הצדיקים. הוא אמר: הם הצליחו בשיפור העולם. אך לאחר פטירתם נסתיימו השפעתם והוצרכו לממלא מקום – כנהוג אצל שאר החצרות (כמובן שבשרשם כולם אחידים ביניקתם מתורת מייסד החסידות הבעש"ט). אני, סיים רבינו, מעוניין שהשפעתי תומשך על ידי החסידים, שהחסידים האלו יעשו עוד חסידים ואלו יעשו עוד חסידים, וכן הלאה (כלומר חסידים ולא ממלאי מקום).
 
 רבינו   צוה "לעשות חסידים…" – חסידים, לא מנהיגים.  החסידים הולכים בדרך רבינו כפי שייסד אותה בעודו בחיים, וממנה לא זזו כמלוא נימה.  בכך שונה היא חסידות ברסלב משאר החצרות החסידיות.  אין מנהיגים בברסלב – כולם  חסידיו של הרבי! (רבי נחמן בורשטיין).
                                                      *
רבינו עצמו אמר: "האש שלי  תבער עד ביאת המשיח" (חיי מוהר"ן).
                                                    * * *
אמר רבינו: מאבקו העיקרי של האדם בחייו הוא בוודאי להשיג את היעד הסופי. בחיים האלה, קשה לטעום את המשמעות או את התחושה האמיתית של קרבה לצדיק, בשל הגשמיות הגסה של הגוף וכל שאר המכשולים.
 
לכן, העיקר הוא לשאוף ליעד הסופי. אז, בצאתך מהעולם הזה בתום חיים ארוכים ומלאים, תבין את מה ששמעת זמן רב לפני כן. יתרה מזו, יהיו ההנאות הרוחניות שכל אחד ישיג. אשרי האיש הנשאר איתן באמונתו בה' ובצדיק האמת, והמקים את דברי הצדיק. לא יביישו אותו ולא ישפילו אותו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא (חיי מוהר"ן ).
 
 


   
 


סט ליקוטי מוהר''ן + נעימות נצח

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת: הרב חיים קרמר, למכירה במחיר מעולה!!
סט ליקוטי מוהר''ן + נעימות נצח

באש ובמים

ביוגרפיה היסטורית וקורות חיי רבי נתן מברסלב-תלמידו המובהק של רבי נחמן
באש ובמים

אין פייער אין וואסער

אין פייער אין וואסער

לעבור את הגשר הצר

מדריך מעשי לתורתו של רבי נחמן מברסלב מאת: הרב חיים קרמר
לעבור את הגשר הצר

אנטומיה של הנשמה

גוף האדם? לא מה שחשבת! ע''פ תורתו של רבי נחמן מברסלב מאת: הרב חיים קרמר
אנטומיה של הנשמה

איש תבונה ידלנה

איש תבונה ידלנה

שיח הנשמה

שיח הנשמה

הכסא הריק

מציאת תקווה ושמחה מתוך ספרי רבי נחמן מברסלב
הכסא הריק

עלי מרפא

מרשמים לעוצמה פנימית, למשמעות ולתקווה
עלי מרפא

הנשק העדין

תפילות לרגעים גדולים ולשעות קטנות
הנשק העדין

אשפוך את ליבי

הרוצה לשפוך את הלב, ולא יודע כיצד. אשפוך את לבי: תפילות: רבי נתן מברסלב. ליקוט: ל. ריצ'מן
אשפוך את ליבי

אזמרה-איה

שני ספרים בכריכה אחת אזמרה-להתבונן רק בנקודות החיוביות שלך איה-אין בנמצא מקום רחוק מהשם יתברך אזמרה-איה: מאת אברהם גרינבאום
אזמרה-איה

צוהר-מים

שני ספרים בכריכה אחת צוהר-דרך אמת פשוטה יש "צוהר" להקרין לקושי הגדול ביותר מים-שקרים יש הרבה,אמת רק אחת!!! צֹהר-מים: מאת אברהם גרינבאום
צוהר-מים

אוצר מתנת חינם

להיות עשיר אמיתי, למשוך מ"חשבון" מקורי ומיוחד "אוצר מתנת חינם" ממשנתו של רבי נחמן מברסלב מאת: הרב חיים קרמר
אוצר מתנת חינם

גן הנשמות

כיצד מתמודדים עם נסיונות החיים? מתורתו של רבי נחמן מברסלב מאת: הרב אברהם גרינבאום
גן הנשמות

תיקון הכללי

רקע והסבר לגילוי המיוחד של רבי נחמן מברסלב על תיקון הכללי
תיקון הכללי

זו ארצי

ארץ ישראל זו ארצי!!! מבריאת העולם עד רגע זה ממש, על-פי תורת רבי נחמן מברסלב מאת:הרב חיים קרמר
זו ארצי

יפי הבריאה

צילומים: עירית עשת מור, פתגמים "הכסא הריק"
יפי הבריאה

הרקיע השביעי

שבת עם רבי נחמן מברסלב
הרקיע השביעי

חנוכה

חנוכה עם רבי נחמן מברסלב מאיר את האור היישר אליך
חנוכה

מגילת אסתר

לשחזר את סיפור המגילה לדורינו ע''פ תורת רבי נחמן מברקסלב
מגילת אסתר

הגדה של פסח פירוש נחלי מגדים

הגדה של פסח פירוש נחלי מגדים

הגדה של פסח

לחוש את קושי השעבוד, לדעת מי הם פרעה וחרטומיו, לחוש את הישועה, לראות מאורעות אלו עכשיו לנגד עיניך...
הגדה של פסח

ליקוטי מוהר''ן (כתב אשורית)

ליקוטי מוהר''ן- תורתו של רבי נחמן מברסלב בכתב אשורית "מהדורת סטאר"
ליקוטי מוהר''ן (כתב אשורית)

ליקוטי מוהר''ן נעימות נצח א' תורות א'-ט'

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק א' תורות א'-ט'
ליקוטי מוהר''ן נעימות נצח א' תורות א'-ט'

ליקוטי מוהר''ן פירוש נעימות נצח חלק ב תורות י-יט

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ב' תורות י'-יט'
ליקוטי מוהר''ן פירוש נעימות נצח חלק ב תורות י-יט

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ג' (תורות כ'-כח')

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ג' תורות כ'-כח'
ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ג' (תורות כ'-כח')

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ד' (תורות כט'-לט')

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ד' תורות כט'-לט'
ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ד' (תורות כט'-לט')

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ה' (תורות מ'-נה')

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ה' תורות מ'-נו'
ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ה' (תורות מ'-נה')

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ו' (תורות נז'-סה')

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ו' תורות נז'-סה'
ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ו' (תורות נז'-סה')

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ז' (תורות ס''ו-פ''ג)

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ז' (תורות ס''ו-פ''ג)

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ח' (תורות פ"ד-קע"ח)

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ח' (תורות פ"ד-קע"ח)

אבידת בת מלך-לילדים

המעשיה הראשונה מהספר הקדוש סיפורי מעשיות מרבי נחמן מברסלב, מעובד לילדים נכתב בחרוזים ומתחתיו המילים המקוריות
אבידת בת מלך-לילדים

אבידת בת מלך דיסק+ספר

אבידת בת מלך דיסק+ספר

6 ספרונים

הכיסא הריק,הנשק העדין,עלי מרפא,אשפוך את ליבי,אזמרה-איה,צוהר-מים,אוצר מתנת חינם,גן הנשמות,תיקון הכללי
6 ספרונים
 

 
 
 
   
 


LIKUTEY MOHARAN SET

LIKUTEY MOHARAN Translated by Moshe Mykoff Annotated by Chaim Kramer
LIKUTEY MOHARAN SET

RABBI NACHMAN’S STORIES

Translated and annotated by Rabbi Aryeh Kaplan
RABBI NACHMAN’S STORIES

RABBI NACHMAN’S WISDOM

RABBI NACHMAN’S WISDOM

THE ALEPH-BET BOOK

Translated by Moshe Mykoff
THE ALEPH-BET BOOK

TZADDIK

Translated by Avraham Greenbaum
TZADDIK

KITZUR LIKUTEY MOHARAN 2 vol

(Abridged Likutey Moharan) Translated by Yaakov Gabel Edited by Moshe Schorr, Y. Hall
KITZUR LIKUTEY MOHARAN  2 vol

ADVICE

Translated by Avraham Greenbaum
ADVICE

A Bit More Advice

A Bit More Advice

Anatomy of the Soul

By Chaim Kramer with Avraham Sutton
Anatomy of the Soul

CROSSING THE NARROW BRIDGE

A Practical Guide to Rebbe Nachman’s Teachings By Chaim Kramer Edited by Moshe Mykoff
CROSSING THE NARROW BRIDGE

Rebbe nachman and You

Rebbe nachman and You

THROUGH FIRE AND WATER

The Life of Reb Noson of Breslov By Chaim Kramer Edited by Avraham Greenbaum
THROUGH FIRE AND WATER

.THE COLLECTED LETTERS - of Reb Noson of Breslov 2 Vol

.THE COLLECTED LETTERS - of Reb  Noson of Breslov 2 Vol

UNTIL THE MASHIACH

The Life of Rabbi Nachman By Rabbi Aryeh Kaplan Edited by Rabbi Dovid Shapiro
UNTIL THE MASHIACH

?Mashiach- Who? What? When

By Chaim Kramer Edited by Avraham Sutton
?Mashiach- Who? What? When

BETWEEN ME & YOU

Compiled by Yitzchok Leib Bell (Softcover)
BETWEEN ME & YOU

THE FIFTIETH GATE SET

Likutey Tefilot – Reb Noson’s Prayers Translated by Avraham Greenbaum Translated by Yaacov Dovid Shulman
THE FIFTIETH GATE SET

THE FIFTIETH GATE vol.1:prayers 1-20

Likutey Tefilot – Reb Noson’s Prayers Translated by Avraham Greenbaum
THE FIFTIETH GATE vol.1:prayers 1-20

THE FIFTIETH GATE vol.2:prayers 21-40

Likutey Tefilot – Reb Noson’s Prayers Translated by Avraham Greenbaum
THE FIFTIETH GATE vol.2:prayers 21-40