ספרי נחלת צבי
ספרי ברסלב בשפה שלך



 


סדר הלימוד היומי של חסידי ברסלב כולל זמני היום לאופק ירושלים >> 
 חודש סיון תשע''ז

  השאירו פרטים ואחד מנציגינו
  יצור עמכם קשר בהקדם
 

פרק מתוך באש ובמים

דף הבית >> פרקים מתוך הספרים עברית >> פרק מתוך באש ובמים
פרק מהספר:
חלק ז'   פרק ל"ד

שנות הסבל-האתרוג
מחלוקת על הצדיקים ההתנגדות ודברי הריבות נגד גדולי ישראל וצדיקים אמיתיים, היו  לאחד מהסממנים המרים בהם נתנסה כל דור. כבר על אבינו הראשון אברהם אבינו ע"ה הוכרזה מלחמת דם על ידי נמרוד ואנשיו. יצחק היה נרדף על ידי ישמעאל, ויעקב הוצרך לברוח מעשו הרשע. וכן היה בכל הדורות.
אולם למרבה הצער התעוררה לא פעם המחלוקת על צדיקי הדורות גם על ידי יהודים אחים, ולפעמים על ידי גדולים וטובים. מי לנו גדול מיוסף הצדיק שנרדף על ידי אחיו הצדיקים שבטי י-ה. משה רבינו רעיא מהימנא אף הוא היה מטרה לחיציהם של אנשים שונים מבני דורו, דור דעה, כפי שמובא בחז"ל שחשדוהו בעבירות חמורות שבתורה רח"ל. דוד מלך ישראל נרדף על ידי שאול בחיר ה' ודנו למות. ירמיהו הנביא נרדף על ידי אנשי דורו עד שהוטל לבית האסורים פעם אחר פעם. ובדורות מאוחרים יותר, כגון המחלוקת על הרמב"ם שהיתה כה אכזרית עד ששרפו את כל כתביו. האר"י הקדוש נרדף אף הוא ע"י כמה מגדולי הדור, שרצו להכניסו לחרם רח"ל.
והמחלוקת האיומה על קדוש ישראל הבעש"ט שהפכה למחלוקת כללית בין המתנגדים לבין החסידים החריבה קהילות שלימות, וכן הלאה עד היום הזה.
בהרבה מקרים, מעוררי המחלוקת היו רשעים שמה שהניע אותם היה תאוות ממון, תאוות שררה או פשוט, קנאה. אולם כאמור התחוללו גם מאבקים מרים בין הצדיקים לבין עצמם, כמו אלה בין יוסף ואחיו או המלך שאול ודוד, שבודאי לא היתה שום כונה רעה לשום צד. ואין לאנשים כערכנו לדוש בזה ולחקור לסיבת הדבר והגורם לכך, כמו שאמרו: חגיגה י: "במופלא ממך אל תדרוש".
מסופר שבעת המחלוקת על הבעש"ט, אמרה  אשה אחת להרים אבן בידה כדי להשליכה מעליו, וכשלא יכלה להרימה מחמת כובד האבן, ענתה ואמרה: "רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך, שיהיה כאילו זרקתיו עליו". למרבית הפלא נענה אז הבעש"ט ואמר:  "ובעולם הבא יש שעשועים גדולים ממידת האמת שלה"...(שיח שרפי קודש ג'-תרמ"א)
ולסיכום ייאמר, כי המחלוקת על הצדיק אינה מערערת כלל את אמיתיות הנהגתו. שום דרך מדרכי העבודה לא נפרכה מעולם עקב חילוקי הדיעות שעוררה דרך זו.
וכדברים הללו ייאמר על מוהרנ"ת, שהגם שיצאו לחלוק עליו כמה מגדולי ישראל - אין בזה להוריד כמלוא נימה מהאמת הצרופה שהנחתו בכל דרכיו, וכי היא היתה הדרך האמיתית בה הלכו אבותינו מדור דור.
"לא לחינם הרעיש עליו השטן ארץ ומלואה"...
וכדאי להעתיק מדבריו של גאון עוזינו ר' אברהם ב"ר נחמן שכתב על סיבת המחלוקת הנוראה שנתעוררה על מוהרנ"ת דוקא:...להרבות בשבחו של מוהרנ"ת יקצרו המון יריעות. וכאשר היה נודע לכל יודעיו ומכריו אשר הכירוהו מעודו עד יום הסתלקותו, שמיום התקרבותו לאדמו"ר זצ"ל נבער לבבו בתבערת עצום ומופלג אשר אין לשער, וזכרון יום המות לא נפסק ממחשבתו אפילו כשעה קלה. וכפי עמקות רעיוניו אשר העמיק במהירות פריחת הזמן של חיי האדם בזה העולם שכאין יחשבו נגד חיי העולם הנצחי... היה נחשב בעיניו כל העוסקים בהבלי העולם כמשוגע ממש, ואת כל העושר והכבוד שנתגדל בזה מנעוריו, מאס וגעל ושקץ, וקיבל על עצמו כל מיני בזיונות ורדיפות אשר רדפוהו אביו ואשתו וכל משפחתו, והרבה לצעוק ולבקש מהשי"ת שיזכה להיות כרצונו בכל תעלומת לבבו עד הנקודה הפנימית שבלב, עד אשר זכה גם הוא למעלה מופלגת ועצומה עד מאד, והאש הקדושה של רוממות אדמו"ר ז"ל ודבריו הנוראים בערה בלבבו כלבת אש ממש..ומסיים ראבר"נ:"ולא לחינם הרעיש עליו השטן ארץ ומלואה, כי גם הוא היה משיב כל ישראל בתשובה אם לא היו נתרחקים מאתו ומדיבוריו הנוראים - - -"

התקן עצמך בפרוזדור...

ביום הראשון של סליחות תקצ"ד )1381(, נגש משה חינקע'ס למוהרנ"ת וסיפר לו על דבר חלום מחריד שחלם, ובו נראה לו כי הוא מת. מוהרנ"ת הפיס מיד את דעתו ואמר לו בלשון חז"ל: "חלומות שוא ידברו"(גיטין נב א') וכי אין לו על מה לדאוג.
בד בבד הורה לו כי מן הראוי שיכין לעצמו כתב "צוואה", למען ידעו צאצאיו כיצד לנהוג עם רכושו שיותיר אחריו לאחר אריכות ימים ושנים. כאן יש לציין כי מוהרנ"ת בדאגתו תמיד לתכלית, ועינו ולבו צפו תמיד ליום המיתה, היה נוהג להורות לאנשיו שהגיעו לגיל מבוגר, או לבעלי אמצעים, שיראו לסדר עניניהם לעתיד, שיכין כל אחד עצמו בפרוזדור לקראת הכניסה לטרקלין גם בעניני דיני ממונות שמשאיר אחריו. בין היתר לכתוב כתב צוואה.
בשנה שעברה נסתלקו ר' אייזיק(חתנו של רבינו) ואברהם פייעס (שותפו של משה חינקע'ס) ולא השאירו אחריהם צוואה בכתב. כתוצאה מכך נתעוררו חילוקי דיעות קשים בשתי המשפחות בענין חלוקת העזבון, ולכן היתה דעת מוהרנ"ת, שצריך להתכונן בעודו בחיים חיותו בכדי למנוע כל מכשול. משה חינקע'ס כבר הגיע לסוף שנות החמישים לחייו, ויחד עם דברי הרגעה ועידוד בקשר לחלומו, יעץ לו מוהרנ"ת, כאמור, לכתוב צוואה, כך שנכסיו יתחלקו בבוא היום כפי רצונו כראוי וכיאות.
 
כפיות טובה
 
משה חינקע'ס קבל את הצעתו של מוהרנ"ת, ואף שאל לעצתו בקשר לחלוקה הוגנת של נכסיו. הונו של משה חינקע'ס נערך אז בכשלושים אלף רו"כ רובל כסף( - סכום עתק בימים ההם). מוהרנ"ת הציע לו לחלק את הכסף לשלשה חלקים שווים: אחד לבנו, אחד לבתו ואילו את החלק השלישי ישאיר לעצמו כרכוש נצחי, בו יבנו  בית מדרש בברסלב, ובשאר הכסף ירכשו כמה חנויות, כאשר הרווחים מהם יוקדשו עבור ההוצאות השוטפות לבית המדרש. כך יונצח שמו בבית ה'.
ומוהרנ"ת סיים:
"גם על הקלויז באומאן תתן קצת מעות".כשאך הזכיר מוהרנ"ת את הקלויז, עלה עשן באפו של משה, וקרא בעזות לעבר מוהרנ"ת:"אני יודע שאצלכם העיקר הוא הבית מדרש שבאומאן!"...
קולו של משה, העיד על השינוי לרעה שחל בו בהתייחסותו לעניני רבינו, ועל השנאה הכבושה המפעפעת בו זה מכבר למוהרנ"ת.
כאמור, היה משה חינקע'ס מקורב לרבינו ותמך בו מאז שהגיע לראשונה לברסלב. ומאז שמוהרנ"ת התקרב לרבינו, אף נקשרו קשרי ידידות בינו לבין משה. כפי הנזכר לעיל, נפקד משה חינקע'ס בבנים על ידי הדרכתו של מוהרנ"ת, אולם מסע הארס של הרב מטומשפיל, גיסו של משה, נגד מוהרנ"ת ואנשיו, הניב פירות באושים. הוא שידל את משה להתקרב להרב מסאווראן, ואף השפיע על אחותו עלקי, אשתו של משה, שהיא ובעלה יתרחקו ממוהרנ"ת ומחסידי ברסלב בכללותם.
שנאה מפעפעת כארס
כשחזר משה לביתו באותו יום, הוא גילה מיד  לאשתו על חלומו, על דברי ההרגעה של מוהרנ"ת, ועל עצתו לכתוב צוואה, וגם שחלק מכספם יעבור לרשות הקלויז באומאן.
עלקי רתחה מזעם: "וכי עוד לא הבנת שר' נתן מצפה בכליון עינים שתמות כדי שיוכל ליטול את כספך?!" - זעקה בקול לא לה.
דברי החוצפה והעזות של אשתו, יחד עם ההטפה הארסית זה זמן רב של הרב  מטומשפיל, עשו את פעולתם והשפיעו לרעה על משה.
אשתו המשיכה מדי יום לחרף ולגדף את מוהרנ"ת ואנשיו, והדברים הכו שורשים עמוקים בשכלו ובליבו. משה התחיל לשנוא את מהרנ"ת שנאה גלויה.

עניני הוא יום הכיפורים

שבוע ימים נשאר עדיין עד ראש השנה, הוא הזמן שמוהרנ"ת יוצא מדי שנה לאומאן להשתתף עם אנ"ש בקיבוץ הק' כרצון רבינו.
ואכן, זמן קצר לאחר שיחתו עם משה, יצא מוהרנ"ת לכיוון אומאן מבלי לדעת את התוצאות משיחתו בביתו של משה. רק כשהגיעו עוד חסידים בסמוך לראש השנה מברסלב לאומאן, נודע למוהרנ"ת מפיהם על ההשפעה הרעה שהיתה לשיחתו עם משה, שהחריפה והלהיבה את המחלוקת בעיר.
תיכף אחרי ראש השנה חזר מוהרנ"ת לברסלב.לקראת יום הכיפורים הגיעו הרבה חסידים לשהות במחיצתו של מוהרנ"ת
במוצאי יום כיפור התחיל מוהרנ"ת להכין בשמחה ורגשות הודיה את סוכתו החדשה המרווחת.
 
רגשי חרטה

בינתיים החלו רגשי חרטה לנקר במוחו של משה חינקע'ס. היטב ידע את התועלת ברוחניות ובגשמיות שהפיק מקשריו עם רבינו ומוהרנ"ת. ובכן, ביום הראשון של חג הסוכות  הלך משה לבקר את מוהרנ"ת בביתו. מוהרנ"ת היה אז באמצע התפילה, כי התפלל בביתו אז עם מנין מאנשיו, ומשה לא רצה להפריע לו, והלך לו לדרכו.
כשנודע למוהרנ"ת לאחר מכן שמשה היה בביתו, הצטער מאד מדוע לא עכבו אותו עד לאחר התפילה, בכדי שיוכל להפגש עמו וכך להשקיט מעט את תבערת המחלוקת.
ביום השני של יו"ט, הגיע משה שוב לביתו של מוהרנ"ת, והפעם ביקשו ממנו תלמידיו של מוהרנ"ת, להמתין עד שיסיים את תפילתו.לאחר התפילה הזמין מוהרנ"ת את משה לסוכתו, וביקש מכל הנוכחים לצאת, ונשארו בסוכה רק מוהרנ"ת ומשה. ר' נחמן מטולטשין הסתיר את עצמו למעלה בסמוך לסכך בכדי שיוכל לשמוע את השיחה המעניינת.
מוהרנ"ת שאל את משה:"למה יחר אפך כל כך על דברי בענין הצוואה? הלא אתה יודע שדרכי תמיד להזכיר לכל אדם את סופו ותכליתו, שיכין צידה לדרכו, ויקיים 'התקן עצמך בפרוזדור' וכו', ואעפ"כ אם בכל זאת שגיתי ולא הייתי צריך לאמר את אשר אמרתי, האם עבור כך תחשבני לשונא ח"ו?! זכור נא ואל תשכח בזכות מי נפקדת בבנים אם לא ע"י שהבאתי אותך לכל זה, ואיך יעלה על דעתך לומר דבר כזה". כהנה וכהנה דיבר עמו דברים המתיישבים על הלב.מוהרנ"ת הרבה עליו עוד דברי ריצויים ופיוסים, בכדי להשיב לבו אליו.הדברים הכנים והאמיתיים שיצאו מלב טהור של מוהרנ"ת חדרו עמוק ללבו של משה, ומיד התפייס וביקש את מחילתו. מוהרנ"ת נתרצה מיד, והשיב לו: "מחול לך מחול לך". ובכדי להפיס דעתו יותר, אמר משה למוהרנ"ת כי ישלח לו צלוחית "פראנץ וויין",  (מין יי"ש )או קונייאק מעולה ביותר. מוהרנ"ת ניאות לקבל זאת ממנו, כי יי"ש משובח מועיל מאד לריפוי חולי המעיים ממנה סבל מאד.באמצע הסעודה של יום שני דסוכות, הגיע בנו של משה, והניח על שולחנו של מוהרנ"ת בקבוק יי"ש מאביו. לכאורה היה נראה כי יושבו כל ההדורים והכל על מקומו בא בשלום.

מעשה האתרוג

אך לא כן הדבר... עדיין לא שרר השלום בין שני המחנות...כדוגמת קמצא בר קמצא שהיה הגורם לחורבן ירושלים - סיפור מוזר עם אתרוג, גרם לליבוי המחלוקת ולהבערתה פי כמה וכמה, עד שהגיע למימדים מבהילים. ומעשה שהיה כך היה:יומיים  לפני שיחת הפיוס בין משה חינקע'ס ומוהרנ"ת, קרה הדבר, וחסידי סאווראן שבעיר ברסלב, שלחו אתרוג מהודר לרבם בסאווראן. מכיון שהזמן דחק נאלצו לשלוח את האתרוג בידי נכרי, שיצא את ברסלב ביום ו' ערב חג הסוכות, והיה אמור להגיע לסאווראן בלילה שלמחרת - ליל שני של חג הסוכות בעודו בדרך, התעייף השליח הערל ושכב לנוח. הוא הניח את הקופסה עם האתרוג לידו על הארץ ותנומה אחזתו. בעודו ישן, עבר לידו  גוי אחד וראה  את הקופסה הקטנה הנאה המונחת על הארץ. סקרנותו גברה עליו ופתחה לבדוק את תכולתה.פרי האתרוג לא צומח באוקראינה. והגוי מכיון שנזדמן לידו פרי שלעולם לא ראה כמותו, רצה לטעום ממנו. ללא היסוס נגס נגיסה באתרוג וקטע את הפיטום... וכמובן פסל על ידי כך את האתרוג, אולם טעמו המר של האתרוג לא ערב לחיכו, ונבצר ממנו להבין מדוע שולחים מין לימון ממקום למקום ועוד בתוך קופסה מיוחדת. הוא הניחו חזרה לקופסא והלך לו.בהגיעו לפונדק לא הרחק משם, סיפר הגוי על הפרי המשונה שראה, הנשמר בקופסה. לאחר מכן, הגיע השליח הערל בעצמו לפונדק והקופסה עם האתרוג הקטוע בידו. בעל הפונדק, יהודי שומר מצוות, שאל את השליח לטיב שליחותו, ולהיכן הוא מוביל את האתרוג. בשמעו שהוא מגיע מברסלב ומגמת פניו לרב מסאווראן, נענה בעל הפונדק ואמר כי כבר אין טעם להביא את האתרוג לסאווראן מכיון שהוא כבר חסר ערך.
ביום א' של חול המועד, הגיע בעל הפונדק  לברסלב וסיפר לתושבי העיר את סיפור האתרוג והפיטום הנשוך.
ר' שלמה ראובן זלט'ס נהג להתפלל בבית הכנסת של מוהרנ"ת, אע"פ שלא היה מקורב אליו. מטבעו היה בדחן ומרבה בדברי צחות, לפעמים מיותרים... הוא שמע את סיפור האתרוג שנקטם, ובהגיעו למנחה לאמירת "קרבנות", נעמד ליד חלון פתוח בבית הכנסת של מוהרנ"ת מול הרחוב, וכשהגיע לקטע  "תנו רבנן פיטום הקטורת", הגביה קולו מול החלון הפתוח ודפק למען ישמעו העוברים ושבים: "תנו רבנן פיטום הק..." –כלומר הפיטום שנשבר(האק – שבירה בלשון אידיש).
המליצה "פיטום האק" התפרסמה בעיר, ובהיות שמקורה בבית הכנסת של חסידי ברסלב, גרם הדבר להבערת המחלוקת ביתר שהיה להם לחסידי סאווראן להבין שלא מוהרנ"ת ולא תלמידיו יש להם יד בליצנותו של שלמה
ראובן, כי הוא לא היה ממקורבי מוהרנ"ת וללא ספק היה זה משום שלא אחז בדרך התמימות,
ברם, זה זמן רב שחסידי  סאווראן מחפשים איזו אמתלא בכדי להטפל לחסידי ברסלב. גם בלא זה שנאו את מוהרנ"ת שנאה עיורת, אולם כאן מצא בעל חוב לגבות את חובו, וכבר נמצא אחד בשם ברוך דיין הוא היה כפוי טובה למוהרנ"ת שהכניס אותו בצעירותו בהתמדת הלימוד שש שנים רצופות, ועי"ז נעשה לדיין - ראה לעיל פרק כ"ג - וכעת הפך לרודף הוא פרסם בעיר כי נודע לו "ממקורות מוסמכים" שמוהרנ"ת הוא זה ששלח את הערל לנשוך הפיטום!"

מסע השקרים של ברוך דיין

ברוך דיין המשיך במסע השקרים שלו. הוא נסע לרב מסאווראן וחזר שם על הבדותא, כי מוהרנ"ת, ולא אחר, ציוה לפסול את האתרוג שנשלח עבורו... חז"ל אומרים: "ברית כרותה ללשון"... ובכן, הרב מסאווראן התמלא חימה. הוא כבר שמע השמצות מהרב מטומפשיל במשך כמה שנים,  הוא החליט שהנה הגיע הזמן לפעול ביד חזקה נגד חסידי ברסלב ולהטותם
מהמסילה.
כשנודע למוהרנ"ת  מפעולותיו של ברוך דיין, חרד מאד, הוא ראה בהן כנותן אש בערימת תבן יבשה, והאש עלולה להתפרץ  במלוא חומרתה, ומי יכול לשער תוצאותיה ההרסניות...

הפגישה שלא הועילה

משה חינקע'ס שהה אצל הרב מסאווראן בשעה שברוך דיין הופיע בעלילתו השפלה נגד מוהרנ"ת. כשחזר משה לברסלב, הלך אליו מוהרנ"ת עם ר' נחמן מטולטשין לבוא עמו בדברים, ולנסות להמתיק את הצרה החדשה התלויה ועומדת בעטיו של האתרוג. מוהרנ"ת שכנע את משה שהסיפור המשונה על שייכותו לענין האתרוג שנקטם הוא שקר גמור. הוא התחנן בפני משה ואשתו שינצלו את מעמדם החשוב בעיר ובעיני המתנגדים, ולהשקיט את הבלבול העתיד להמיט קלון על כלל חסידי ברסלב, על כל ההשלכות החמורות שבו, ואחריתה מי ישורנו.
משה ואשתו אכן הסכימו כי הסיפור סביב האתרוג הוא שקר גמור, וכי שום בר דעת לא יעלה על דעתו כי  ידו של מוהרנ"ת בדבר, אולם. רחוקים היו כמטחוי קשת לפעול לטובתו של מוהרנ"ת, וזאת עקב ההשמצות התמידיות של הרב מטומשפיל שלא הפסיק להסית ולעורר דברי ריבות כל הזמן. כמו כן היו מושפעים לרעה עדיין מהצוואה הנזכרת.
מוהרנ"ת יצא מביתם בלב נשבר, בהרגישו כי לא פעל מאומה בשיחתו זו עם בני הזוג חינקע'ס. הוא תלה רבות בהדברות זו, ועכשיו חש שהמצב  אבוד. ר' נחמן מטולטשין שנתלווה אליו לפגישה, הבחין שפניו של מוהרנ"ת השתנו ולא הבין על מה חרד מוהרנ"ת את כל החרדה הזאת, אבל עיניו של מוהרנ"ת צופות היו למרחקים...
מוהרנ"ת הגיע לידי מסקנה כי עם סרובו של משה לפעול לטובתו, איבד למעשה את החוט האחרון המקשר בינו לבין שונאי נפשו, שאיך שהוא היה יכול להעזר על ידו. משה חינקע'ס היה בעיניו היחיד שהיה יכול לסתום את החור שנפער כבר בסכר... מעתה לא ראה שום דרך הצלה טבעית, רק תפילה ותחינה להשי"ת תמנע בעד השואה המתרחשת לבוא על כלל חסידי ברסלב רח"ל.
ברוך דיין המשיך ללבות את אש המחלוקת, וכל אימת שחשש שהנה היא דועכת, הוסיף עצים ושמן למדורה הנוראה הזאת. בעצם יום הושענא רבא, מצאוהו כשהוא עומד ומגדף את מוהרנ"ת בפני עם ועדה בכל מיני בזויים, חרפות והשמצות.
למחרת, ביום שמיני עצרת, ערך  משתה יחד עם הרבה ממרעיו בביתו. כטוב לבם ביין, יצאו לבית הכנסת להקפות של שמחת תורה. תוך כדי הילוכם הפרוע לבית הכנסת, מוסתים היטב מפיו הפעור של ברוך דיין, בעברם ליד ביתו של מוהרנ"ת, התחילו כולם יחדיו לקרוא בקול גדול דברי חירוף וגידוף נגד  מוהרנ"ת ואנשיו.
מוהרנ"ת הזהיר את תלמידיו ששהו אז אצלו לבל יעיזו לצאת מהבית לענות לקריאות הבוז נגדם. אולם אחד היה ר' שמשון שלא הצליח להתגבר על רוח קנאותו שבערה בו בשמעו איך שמבזים את רבו הקדוש והטהור. הוא התפרץ החוצה בזעם רב והחל לגרש את החצופים. אולם הם שמספרם היה גדול בהרבה, השיבו מלחמה. המצב הגיע עד כדי שפיכות דמים ממש, עד שכמה מהחסידים נאלצו לקרוא לעזרת המשטרה שלא יקרה כאן אסון ממש.
מוהרנ"ת  הקפיד מאד על אלה שלא שעו לאזהרתו. גם העובדה שהמשטרה שותפה כאן במחלוקת לא בישרה טובות לחסידי ברסלב.
דבר רבינו יקום!
מיום ליום התגברה העוינות למוהרנ"ת והחונים על דגלו. גם בבית משה חינקע'ס התחזקה השיטנה ביתר שאת. באחד הימים הופיעו בבית משה חינקע'ס שני בחורים ריקים ופוחזים, ופערו פיהם מבלי חת נגד מוהרנ"ת, ואף הרבו בשיחה עם בתו של משה, אשתו של ר' אברהם בער נכד רבינו. ר' אברהם בער, שהיה תלמידו של מוהרנ"ת לא יכל לסבול איך שקלי דעת אלה התישבו בבית חותנו ומגנים את מוהרנ"ת, ובחציפותם וקלות דעתם מרבים בשיחה עם האשה בדברי ליצנות וקלות ראש, עד שנאלץ לעזוב את הבית ועבר לגור בבית אמו, מרת אדל בת רבינו.
הדברים הלכו הלוך והתדרדר עד שר' אברהם בער הוכרח לגרש את אשתו, בתו של  משה חינקע'ס.
או אז נתקיימו דבריו של רבינו שהתבטא בתחילת ביאתו לברסלב בעת שפיכת הקפה בביתו של משה חינקע'ס: אנו כבר לא נהיה מחותנים!(ראה פרק ל"ג)
כנזכר לעיל, שמחתו של משה בעת השידוך עם ר' אברהם בער היקר לא ידעה גבולות. ברם, בגלל המחלוקת, התגברה השנאה בין החותן לחתן, עד כדי כך שבעת הגרושין נטל משה הנגיד מחתנו את הכל, כולל גם את הטלית שהעניק לו ביום החתונה.
רעיו המתנגדים של משה, אף הם לעגו לו במלוא פיהם על פעולתו זו: "אוצר כזה, אברך יקר כמוהו אתה מגרש מביתך?!"שיח שרפי קודש א'-תשסה
לאחר הגט,  נאלץ אף משה להודות שהצדק היה עם רבינו  באמרו שהם כבר לא יהיו מחותנים.
בתו של משה התחתנה עם יהודי בשם ר' אבא. בדוגמת ר' אברהם בער  היה אף הוא ירא שמים בתכלית, ומאד פגעו בנפשו העדינה אותם בחורים פוחזים שהרבו בשיחה עם אשתו קלת הדעת, ואף הוא נאלץ לאחר זמן מה להתגרש ממנה( ימי התלאות עמ' קמו, ראה פרק לז, הערה 1)

                        אודות ספרי נחלת צבי

נחלת צבי הוא מכון ספרים שמוציא לאור ומדפיס ספרי ברלסב רבים. עד כה הדפסנו יותר ממאה ספרי ברסלב. 
היחודיות שלנו שאנו מדפיסים ספרי ברסלב שמתאימים לכל הרמות.
באתר שלנו אפשר לרכוש און ליין את כל הספרים שהוצאנו והדפסנו, בכל מה שקשור לספרי רבי נחמן מברסלב.
                                                                                                                      
    

לרכישת ספרים בטלפון ולכל נושא הקשור למכון ספרי נחלת צבי

 
 Tel: 02-5824641
Fax: 02-5825542

© Breslov Research Institute 2010· All Rights Reserved