Tel: 02-5824641
Fax: 02-5825542
Search
  השאירו פרטים ואחד מנציגינו
  יצור עמכם קשר בהקדם
 
 

הרה''ח שמעון תלמיד רבינו

דף הבית >> אודות ברסלב >> תלמידי רבינו >> הרה''ח שמעון תלמיד רבינו

רבי שמעון

רבי שמעון - היה התלמיד הראשון של רבנו. ר' שמעון התקרב לרבנו ביום חופתו של רבנו, מיד לאחר שרבנו כסה את פני הכלה, כנהוג, הלך רבנו ופנה לכמה מבני הנוער ודבר עם כל אחד בפרטיות. גם ביום חופתו הרבה רבנו לחשוב על התכלית האמיתית, ורצה לבחון עם מי ניתן לשוחח על התכלית האמתית שלשמה נברא האדם. רבנו בחן את הנערים והתאכזב מהם קשות, רובם בקשו רק ליהנות מהעולם הזה על שלל הבליו, כלל לא חשבו על התכלית, 
אחר כך קרא רבנו לרבי שמעון ונסה לבחון גם אותו, הוא פנה אליו בערמה כאילו הוא מתעניין בתענוגות העולם, אך רבי שמעון עמד משתומם, הוא לא חפץ בכך, רבנו שאל אותו: "כלום אינך בן אדם, מדוע אינך מעוניין ליהנות מתענוגות העולם הזה?" ר' שמעון השיב לו: "אני איש תם ואני חפץ בתמימות". רבנו התרגש ואמר לו: "כפי הנראה שיהיה הכירות גדול בינינו" (בלשון אשכנז: סֶע הָאט אַפָּנִים אַז מִיר וֶועלְן זִיך קֶענֶען). אחר כך סיפר לו רבנו ששוחח עם כל הנערים לפניו וכולם אינם מעוניינים כלל בעבודת הבורא, ומיד הלך רבנו עם ר' שמעון לשדה ושוחחו יחד בעבודת ה'. רבנו היה נרגש ואמר: "אין שום תכלית בעולם הזה כי אם לפרוש מתאוות העולם הזה ולעבוד את השם יתברך, ובפרט אנכי, שהיום יום חופתי ומוחלים לי כל העוונות, בודאי אני צריך לפשפש במעשי הרבה". כך דברו עד שעת החופה, ומאז נקשר ר' שמעון לרבנו והיו משוחחים הרבה בעבודת ה'. רבנו חפץ מאוד להשפיע על ר' שמעון שיפרוש לגמרי מכל ענייני העולם הזה ויעסוק רק בתורה ובעבודת ה' מתוך מסירות, אולם ר' שמעון אמר לרבנו: "אתם בודאי תזכו להיות צדיק מפורסם, ואני חפץ להיות משמש אצלכם תמיד", כך נעשה ר' שמעון למשמש המסור אליו, ורבנו אז רק בן 13 שנה בלבד! ר' שמעון התבטא אודות הרבי ואמר: "עזבתי את כל היהודים הטובים בהתכוונו לאדמורי"ם מפורסמים, והתקרבתי לאיש צעיר". ר' נתן מציין שרבנו עצמו העיד על ר' שמעון ששבר את כל מידותיו הרעות, כמו כן העיד רבנו שענינו של ר' שמעון הם כפי אותיות שמו: שמעון, מַשׁ-עַוֹן. כלומר שהוא נטול עוון.


רבי שמעון בקש מאוד מרבנו לזכות לשמשו גם בעולם האמת, אך רבנו לא נענה לבקשתו. פעם נסע רבנו במורד ההר ומרוב מהירות הידרדרה העגלה וחישבה להתהפך, ר' שמעון מסר את נפשו: הוא קפץ מהעגלה ובכתפו עצר את העגלה, ר' שמעון נצל הזדמנות זו והפציר שוב ברבנו שיסכים לבקשתו, אך רבנו אמר לו: "אמנם באמת עשית מעשה טוב, אך בשביל זה לבד כבר אבטיחך על דבר כזה גדול?" עד שנכנסה אמו של רבנו ובקשה ממנו שיסכים לכך, רבנו נענה להפצרותיה והבטיחוֹ שיזכה לשמשו גם בעולם האמת. 

שני סיפורים מופלאים מעידים על מסירותו של ר' שמעון לרבנו: הראשון היה בעת שרבנו הִרבָּה לנסוע מטעמים נסתרים למקומות שונים, אחד המקומות שרבנו נסע לשם היה קמניץ. לפני הנסיעה אמר רבנו לרבי שמעון: "יש לי נסיעה אולם אינני יודע לאן", רבי שמעון שחק מפליאה: "איך נוסעים אם אין יודעים להיכן נוסעים"? השיב לו רבנו: "באמת אינני יודע"! רבנו שאל את ר' שמעון "הַתֹּאבֶה להצטרף עמי לנסיעה? ברם, תדע שמשך זמן הנסיעה אינו ברור, יתכן שבוע, שבועיים, חודש, או אפילו שנה תמימה. תחילה שתק ר' שמעון, אך כאשר ראה שרבנו באמת מתכוון לנסוע החליט ר' שמעון להפקיר הכל ולהצטרף לנסיעה המסתורית. ר' שמעון הכין את העגלה עם הסוסים וכן את צרכי הנסיעה ונסעו... בשעת הנסיעה ביקש מרבנו ז"ל שיסע דרך כפר "וואלחיוויץ", שם הצטרף אליהם אדם נוסף למסעם. בדרך קרוב למז'בוז', חלה ר' שמעון במחלה קשה, וכך הגיעו למז'בוז' כשהיעד עדיין לא ידוע להם. היות ור' שמעון חלה נאלץ רבנו להשאירו שם. ר' שמעון פנה לרבנו: "מתי אתראה עמכם שוב, הלא בצאתנו לדרך אמרתם שאינכם יודעים כמה תתעכבו בדרך." השיב לו רבנו: "אמת, בביתי לא ידעתי, וגם את היעד לא ידעתי אך עכשיו נודע לי שעלי לנסוע לקמיניץ ולא אתעכב כי אם שמונה או עשרה ימים, לא יותר מכך."

המקרה השני ארע כאשר שהה רבנו בלמברג (לבוב) בשנת תקס"ח בין פורים לפסח. רבנו פנה לחדר מיוחד, ובכה שם מאוד, הוא קרא לרבי שמעון כשדמעות על לחייו ואמר לו תוך שהוא נאנח מאוד: "אין עם מי להתייעץ". רבנו סיפר לו אז מעִניַין הספר שבשביל ספר זה אבד את אשתו ואת בניו וכעת רואה שהוא מוכרח להסתלק מהעולם, אך אם יישרף הספר, יש לו סיכוי לכל הפחות שחייו יתארכו. אבל צר לו מאוד לשרוף את הספר שעליו מסר את נפשו ואבד את אשתו הראשונה וכמה מבניו. רבי שמעון נחרד ואמר לרבנו "הלא בודאי אם יש איזשהו סיכוי שחייכם יתארכו בעקבות זאת בוודאי עדיף שתחיו יותר זמן," רבנו בכה מאוד ואמר בלשון זה: "אבל אף על פי כן צר לי מאוד לשרפו, כי אין אתה יודע גודל יקרת קדושתו של זה הספר", רבנו בכה מאוד עד שהחליט על שריפת הספר, (ר' נתן מציין "ובעוונותינו הרבים גזרו עליו מן השמים לשרפו") רבנו פנה לרבי שמעון בהחלטיות, וצווה עליו: "אם כן אפוא, הא לך המפתח של הקאמדע (שידה) שלי, ולֵך מהרה, חושה אל תעמוד ותשכור עגלה לברסלב, ואל יעצרך הגשם והשלג... אך למען ה' הזדרז מאוד בזה." על אתר מיהר ר' שמעון ושכר עגלה לנסוע לברסלב, כאשר הגיע לדאשיב הסמוכה לברסלב, חלה ר' שמעון, פתאומית, ולא היה מסוגל להמשיך בנסיעתו, אך כיון שהבין שחיי רבנו תלויים בכך, לא התחשב ר' שמעון במצבו כלל, והחליט למסור את נפשו להמשיך בשליחותו, הוא צווה לאנשים להשליך אותו לעגלה בחליו! ולנסוע לברסלב, ואמנם כאשר הגיע לברסלב, הבריא ר' שמעון מיד וחזר לאיתנו, ומיד קיים את צווי רבנו, ושרף את הספרים (הספר והעתק ממנו), ר' נתן מציין בכאב: "אוי לנו שלא זכינו שיישאר אור הגדול של הספר הזה," ואמר רבנו ז"ל שזה הספר לא יהיה עוד בעולם, חבל על דאבדין, בעוונותינו הרבים אבידה שאינה חוזרת. אך רבנו אמר שהספר "ליקוטי מוהר"ן" יהיה נדפס ויתפשט בעולם. 

כאשר היה רבנו במדוודיבקע אירע מקרה שבעקבותיו הקפיד רבנו על ר' שמעון, ר' נתן מציין "ואיני בקי במעשה הזאת היטב" רבנו אמר לר' שמעון: "אני רוצה לשלחך מעבר לנהר דאן", סמוך לאמירת משפט זה, נתעוררו סיבות שונות שאילצו את ר' שמעון להתרחק מרבנו מרחק של למעלה ממאה פרסאות ממדוודיבקע, האזור אליו נקלע ר' שמעון היה באזור הנהר דאן!! ר' שמעון התעכב שם כמה שנים, שנים אלו היו מלאות תנודות בחיי רבנו. באותם שנים עקר רבנו ממדוודיבקע לזלאטיפוליא ומשם לברסלב. ר' נתן מציין שר' שמעון נקלע לאזור שלא נמצאים בו כמעט יהודים, כי אם אחד מאלף. "ומה שעבר על ר' שמעון באותם השנים יקצרו המון יריעות, כי היה דר בן הגויים כמה שנים, והיה לר' שמעון כמה ניסיונות". אודות הניסיונות ידוע הסיפור הבא: אישה נכרייה תבעה אותו רח"ל לזנות ולא הרפתה ממנו, עד שר' שמעון בקדושתו, קרע את שפתיו בכוח עד שזב מהם דם רב, כדי שהמרשעת תניח לנפשו. בראותה את תקיפותו נרתעה ומאז לא הפצירה בו יותר. מעניין ביותר הוא שבאותה עת בה התרחש המאורע, נענה רבנו ואמר: "הגיעה העת לקרב את ר' שמעון".

ר' שמעון ככל תלמידי רבנו היה הולך לערוך התבודדות בחיק הטבע במקומות שלווים בהם ניתן להתפלל בכוונה מרובה. באחת הפעמים ששהה בשדה, הבחין לחרדתו בדוב המתקרב אליו, ר' שמעון לא אבד את עשתונותיו, הוא כרך מהר את חולצתו סביב ידו והוציא סכין מכיסו, כאשר התקרב הדוב ופער את פיו לטרפו, מיהר ר' שמעון ותקע את הסכין עמוק בפיו של הדוב, בעוד הבגד שכרך סביב ידו מגן עליו משיני הדוב, הסכין חדרה עד לועו של הדוב, והרגה אותו, ור' שמעון ניצל. 

ר' שמעון בקש פעם מרבנו שיעניק לו מיראת השמים העצומה שיש לרבנו עצמו, ענה לו רבנו: "התכלית היא לא שתהיה לך יראה, כי הנך יכול להתבטל במציאות", למרות זאת הפציר בו ר' שמעון, ומיד כאשר עזב את חדרו של רבנו נפלה עליו יראה עצומה עד שהחל לזעוק לבורא בקולות משונים שמעולם לא היה רגיל בהם עד כדי כך שחייו כמעט נגדעו, הדבר נמשך עד למחרת, כשרבנו פגש את ר' שמעון, שאלו: "האם הגיעה לך היראה לה צפית? השיב לו רבי שמעון: "אינני מעוניין בזה יותר, אנא קח את זה ממני. רבנו נטל ממנו את היראה ור' שמעון שב לעצמו כבתחילה. 

פעם, כשחלה בנו של ר' שמעון ונטה למות, ניגש ר' שמעון אל הרבי וביקשו להתפלל למען החלמתו של הילד. אולם רבינו לא הגיב. מיואש וללא כל תקוה, שב ר' שמעון לביתו. אשתו הבינה בדאגה רבה את משמעות דממתו של הרבי. אולם, במקום להתייאש, העבירה את כל הלילה ההוא כשהיא ישובה למרגלות מיטת תינוקה בתפילות ובבכיות לרפואתו. למחרת בבוקר, כשפגש רבינו את ר' שמעון, הודיעו רבינו בשמחה מרובה: "ראה מה גדול כוחה של תפילה! אמש נחתמה הגזירה. התינוק עמד למות בכל רגע. ועתה, לאחר התחינות של רעייתך, לא רק שבוטלה הגזירה, אלא שמן השמים הוענקו לו גם חיים ארוכים!". לפי המסורת, חי בן זה של ר' שמעון קרוב למאה שנה (אבניה ברזל, עמ' לט, ס').

רבי שמעון עלה לארץ ישראל והתיישב שם בצפת, אולם פעם אחת חזר עם בנו לאוקראינה לאומן היות והתקשה למצוא עבור בנו זיווג הולם בארץ ישראל, שהאוכלוסייה בה הייתה מועטה באותם ימים. ואמנם הבן נישא באוקראינה.


 


סדר הלימוד היומי של חסידי ברסלב כולל זמני היום לאופק ירושלים >> 
 חודש ניסן תשע''ז

 
בניית אתרים - סייטד
© Breslov Research Institute· All Rights Reserved