English
 
 
         חפש באתר
   
 
                                                                         
 
 
 
  מתנות לאירועים ברסלב בשפה שלך


 

הרה''ח משה בורשטיין זצ''ל

בס"ד                                   לעבדך באמת
   
הכתבה באדיבות 'המבשר' ונכתבה בידי דב בהר''ן                                                                                    
 
 
אמונה עזה בטחון מופלא ומסירות עד-כלות לכל דבר שבקדושה היו ממסמרות הנפש שליוו את החסיד הישיש רבי משה בורשטיין זצ"ל לאורך כל תחנות חייו: בנדודיו עם משפחתו בין כוכים ומחסנים בירושלים העתיקה, ב'תיקון חצות' וקבורת חללים תחת פגזי הלגיון במלחמת תש"ח, בהקפדה על כל תג במחנה השבויים הירדני, בהקמת ומימון מפעלי ענק לתורה ולחסידות – כשהוא עצמו חסר כל פרוטה, ועוד * מדוע לווה ושלח כסף להוריו בגולה? על מה חשב  בשנת תשכ"ז כאשר נוצר סיכוי למנוע את המלחמה? וכיצד השיג 4,000 לירות בתוך שעתיים כנגד כל הסיכויים * פיסות בודדות ממסכת חיים מאלפת
 
 
"ר' משה רוז'אנער" – כך היו מכנים רבים את החסיד המופלא והישיש ר' משה בורשטיין זצ"ל, על שם עיירת הולדתו רוז'אן בפולין.
אחרים כינוהו: "ר' משה פולטוסקער" – על שם העיר פולטוסק בפולין, בה עשה את מיטב שנות בחרותו והיה ממצויני ישיבת נובהרדוק המקומית.
והיו מי שכינוהו: "ר' משה מירונער" – משום שמאז עלותו לארץ ועד סוף ימיו, היה פוקד בעקביות מדהימה את ציון רשב"י במירון מדי "שבת מברכים", משך 75 שנה. כאשר לא היתה גישה אל הכותל המערבי, נהג לפקוד את ציון הרשב"י מדי שבת שניה, ועל נסיעותיו אלה ניתן לכתוב פרק נפרד ומיוחד.
כינוהו גם: "ר' משה דער ברסלבער", משום שמקושר היה לרבו הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע בעבותות אהבה, והיתה בו ההתגלמות של החסיד הברסלבאי, הווי אומר: עובד את ה' באמת ובלהט, ובאהבה, ביראה ובשמחה.
ואנו, נוסיף לו לרבי משה כתר נוסף ונכנהו: "ר' משה איש ירושלים".
כי מחובר היה ר' משה לעיר הקודש בכל נימי נפשו, בכל מעשיו ובכל מאווייו.
ר' משה לא לחם למען ירושלים, כי אם חי בה, ועמה, בשלום. הוא לא הפגין למענה, כי מהותו דיברה והפגינה צורה בפני עצמה. הוא לא הצהיר הצהרות, כי היה ממעט בדיבור; ולא יצא בכרוזים, כי צנוע היה ונחבא אל הכלים. אך כל התנהלותו וכל מעשיו האירו והשפיעו על סובביו וכבשו את לבם.
בשעה שנפטר ר' משה, באור לכ"ט בתשרי תשע"ב, היה הרב חיים מנחם קרמר, ידידו הקרוב של ר' משה, בציון רבי נחמן באומן. הידיעה המרה גרמה לר' חיים מנחם לפרוץ בבכי שנמשך בכל אותו יום, עד שניגש אליו אחד מהיהודים ששהו בציון ושאלו לפשר בכיו. מששמע הנ"ל שר' משה נפטר, הפטיר בחלחלה: "אוי! ר' משה?! הלוא הוא עשה אותי לבעל תשובה!"...
היהודי הנ"ל, ר' נחמן פוטרמן שמו, הינו בעל תשובה מזה שלושים שנה המתגורר כיום ב"נחלאות". כאשר הגיע לכתל בפעם הראשונה בחייו, ניסה להצטרף לקבוצות שונות של מתפללים, אך הרגיש דחוי והחל לבכות שמא הקב"ה אינו רוצה בקרבתו. לפתע נגע ר' משה בכתפו... ומכאן והלאה נכבש בקסמיו. "פניו של ר' משה האירו כפני מלאך" –סיפר לנו ר' נחמן בשעת כתיבת שורות אלה.
הוא שאמרנו: הווייתו הפגינה נוכחות וכבשה את הלב, ורבים מאד שבו לאביהם שבשמים בזכותו.
ענוותנותו וצניעותו – הן הן גדלותו, ואלה כמו הכריזו עליו כי איש ירושלים הוא. אמרו עליו: "ר' משה היה גאון בלהסתיר את עצמו", אך עם זאת היה איש ספר שישב ולמד, ואיש של עשייה ובנייה שלא התעייף מעולם לפעול למען ירושלים ולמען כל דבר שבקדושה. העשיה הציבורית בה היה מעורב, היתה נקיה ללא רבב, ללא שום נגיעה אישית, כי היה איש האמת המוחלטת, רחק מדבר שקר; וקצרה כאן היריעה להעלות הדברים כולם על הכתב.
ר' משה לא הותיר אחריו צוואה בכתב, הוא לא הכתיב את נוסח מצבתו לאחר היאספו אל בין אבותיו, אולם בקשה אחת היתה בפיו: שעל מצבתו יציינו כי מסר את נפשו להתגורר בירושלים.
 
פרשת לך-לך: מפולטוסק לירושלים
 
ר' משה זצ"ל נולד בחודש תמוז תרע"ד. כמו באירופה כולה, תנועת הציונות רחשה גם בעיירת הולדתו רוז'אן, אך הוא לא דרש ולא נסחף אחר שום תנועה שאינה מביאה עמה חיזוק בתורה ומצוות. כבר בגיל 9, כאשר שונאי הדת השליכו את הכיפה מעל ראשו, עזב את העיירה ונסע ללמוד בעיר אחרת.
אך רק לאחר שעבר לפולטוסק וגילה את תורתו של רבי נחמן מברסלב, החל לכסוף לארץ הקודש. הוא דבק באמרתו של רבי נחמן: "לכל מקום שאני נוסע, לארץ-ישראל אני נוסע".
בבית חמיו לא היה חסר מאומה. הוא 'אכל קעסט' והיה אהוב ומוערך בעיני בני הבית, כמו גם בין לומדי הישיבה וחסידי ברסלב בכלל. שקד והתייגע בלימוד התורה, עבד את ה' בכל דרכיו וחיפש את קרבתם של חשובי חסידי ברסלב, בבקשו לשאוב ממימיהם הטהורים, כפי ששאבו הם מקודמיהם באומן.
ומים אלה, הם ששטפו אותו בגלי אהבה לארץ-ישראל. הוא היה אברך עדין נפש וכחוש גוף, אך שמח להצטרף לקבוצת ההכשרה מטעם 'אגודת ישראל' בעיירה דלוגשודלו, שמטרתה היתה להכשיר פיזית את העולים החדשים להשתלב בבניית ארץ-ישראל והיתה אחד האמצעים לקבלת הסרטיפיקטים. למרות התנאים המגבילים והעבודה הפיזית הקשה, מצא תמיד דרכים משלו לשמור על דרכי החסידות, כשלנגד עיניו מצטיירת ארץ-ישראל ההולכת ומתממשת בעבורו.
בפרשת 'לך-לך' שבת את השבת האחרונה שלו בפולין. בסימן לך-לך... מבית הוריך ומארץ הולדתך...
בפרשת 'וירא' כבר הפליג עם רעייתו ובנו נחמן, על סיפון האניה המיטלטלת, כשהם רואים את משאלת לבם קרבה ומתממשת.
ובפרשת 'חיי-שרה' של שנת תרצ"ו, עגנו בחיפה והחיו את נפשם בהניחם את כף רגלם בארץ הקודש.
ירושלים עיר הקודש היתה למשאת נפשם. ר' יעקב כץ (לימים חבר כנסת), פעיל שסייע לעולים החדשים, ניסה לשכנע את ר' משה לעבור לראשון לציון, שם, לדבריו, יזכה במשק משלו ויוכל לפרנס את משפחתו; אך ר' משה, האברך הצעיר, ביקש רק את ירושלים למראשותיו – למרות שר' יעקב ניסה לשכנעו לסגת ממחשבתו, שכן בירושלים רבה המצוקה ואנשיה מתים מרעב.
ואז, במוצאי שבת, ישב ר' משה ואמר את הזמירות למוצאי שבת מתוך הסידור מילה במילה – כהרגלו בקודש. לפתע, עיניו מצמצו בתדהמה אל מול הפסוק האחרון שלפניו: "ראשון לציון הנה חינם, ולירושלים מבשר אתן". האות ה' התחלפה באות ח', והמילה "חינם" הודפסה בטעות בסידור במקום המילה "הינם".
'אם כך', אמר ר' משה, 'אם אסע ל'ראשון לציון' – כל מסעי לארץ הקודש היה בחינם, ואם אסע לירושלים - מבשר אתן. משמים הראו לי סימן'. הוא מיהר להודיע לרעייתו כי פניהם לירושלים, ור' יעקב סייע בידו לארוז את מטלטליו המועטים וציידו במכתב המיועד לעסקן בירושלים שיסייע בידו בהתיישבות החדשה.
כשהגיע ר' משה לירושלים, היה זה בפרשת 'תולדות', וכאן אכן העמיד את תולדותיו שיחיו, שבהמשך השנים פיארו את חסידות ברסלב ועד היום ממלאים את מוסדותיה ובתי מדרשיה כדרך ישראל סבא. על כך אמר תמיד ר' משה: "אלמלא באתי לירושלים, ילדיי – מה היה עמם? ובהגיעי לירושלים, זכיתי להעמיד דורות של שומרי מצוות בדרך התורה הקדושה".
אלא שאצה לנו הדרך, ולא סיפרנו עדיין את קורותיו של ר' משה, שעתה טלטל עצמו מחיפה לירושלים עם פעוט בן פחות משנה ומחצה. בידיו מזוודה ובה ספרים מעט, ובגדים מעט שבמעט... ולצידו רעייתו הצדקת הצועדת עמו בדעה אחת.
העסקן שקיבל את מכתב ההמלצה ששלח אליו ר' יעקב כץ מחיפה, הגיב: "על הראשונים אנו מצטערים...". מששמע זאת ר' משה, אמר: "אינך צריך להצטער. לא באתי לצערך ולא קרה שום דבר" קרע את המכתב ושב על עקבותיו.
הוא ורעייתו הגיעו ליד שכונת 'שערי פינה', התיישבו על המדרגות המובילות ל'בתי ורשא' והמתינו.
בעודם ישובים על המדרגות, חלפה על פניהם גב' כץ (לא מחיפה...) ובהביטה על היהודים הנודדים... התעוררו בה רחמיה. משנודע לה כי מוצאם מרוז'אן, מקום הולדת בעלה, נפתרה בעיית הדיור ליום אחד, ור' משה ומשפחתו לנו באותו לילה בביתה.
עם בוקר, ביקש ר' משה למצוא רק דבר אחד: אַ בְּרֶסְלֶבֶר חוּסִיד...
אצה לו דרכו לעיר העתיקה למצוא את מבוקשו, שם יעצו לו תושבי המקום לגשת למקוה, היכן שבוודאי ימצא אחד שכזה...
נכנס ר' משה למקווה, ושאלה נזרקה לעברו: "מי שם?". "אני מחפש חסיד ברסלב" – השיב ר' משה לעבר הקול הבלתי נראה.  השיבו הקול: "האסט גיטראפן" (מצאת). היה זה קולו של ר' דוד שכטר ז"ל, אביו של הרה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א, שליווהו לאחר מכן לתפילה ראשונה ומרגשת בכותל המערבי. מכאן פנו השניים לר' יונה לבל.
הנה כי כן, כבר מצא עצמו ר' משה בין חסידי ברסלב. ר' יונה לבל הציע חלק מדירתו עבור ר' משה ומשפחתו, אבל בתנאי אחד: שר' משה יעירו מדי לילה ל'תיקון חצות'!
"הלוא זה מה שגם אני רוצה", אמר ר' משה, וסוף-סוף חש טעם של גן עדן: 'תיקון חצות' מובטח לו, ועוד בתוככי העיר ירושלים?! אַ אמֵחַיֵה, הנה מתממש חלומו.
משך כ-80 שנה, עד ליום האחרון לחייו, היה ר' משה קם בקביעות לבַכות את הגלות באמירת 'תיקון חצות'. הוא היה מכוון את השעון לשעה היעודה, אך לרוב היה מתעורר עוד לפני צלצולו. היה מתרומם כארי ממשכבו, יושב זקוף ולבו שפוף, ולעתים נשען על שולחנו, ואומר את 'תיקון חצות' מילה במילה, בקול רם, בניגון של בכי והספד.
כמה סמלי שגופו הטהור של ר' משה הובא בשעת חצות הלילה, לבית הכנסת 'אור אברהם', זה ששימש גם כביתו בשנותיו האחרונות, בשעה שהיה קם ומקונן על גלות ירושלים ועל חורבנה, ומכאן יצאה הלווייתו להר המנוחות.
 
        
תשעה קבין של ייסורי ארץ-ישראל
 
שבועיים לאחר שהביא ר' משה את משפחתו הצעירה לביתו של ר' יונה לבל, נמצאה עבורו דירה. מיום זה ואילך החל ר' משה מעתיק את דירתו מאחת לרעותה, ונכון יותר לומר: מלול תרנגולים לשעבר (העופות מאסו ב"דירתם", אך רֵיחָם נותר והציק לדיירים הבאים עוד זמן רב) למחסן, וממחסן למושב זקנים (שהתרוקן מיושביו מכיון שקירותיו סדוקים מרעידת אדמה), אך ר' משה קרן מאושר, כי מכאן ניתן היה לצפות אל הכתל!! ; וכך מכוך אחד למשנהו, עד שמצאו עצמם בדירה של 'כולל ורשה' הנמצאת ברחוב היהודים 1 בכניסה לרובע היהודי.
עם בואו לירושלים החל ר' משה לשמש כגבאי בית הכנסת. הוא שימש כבעל קורא (ודייק להפליא בקריאה), מכר את העליות, ניקה וסידר את בית הכנסת ורעייתו כיבסה מגבות ומפות לשימוש המתפללים. בכל בית כנסת שאליו עברו חסידי ברסלב להתפלל, עבר גם ר' משה ונשא עמו את תפקיד הגבאי המסור. מששאלוהו האם מקבל הוא תמורה עבור עבודתו, משך בכתפיו והשיב כי עושה הוא את מלאכתו עבור הרבי. וכששאלוהו, מדוע עליו לבצע מלאכות בזויות כדוגמת טאטוא הרצפות? –השיב: לכבוד רב הוא לי, מדוע לא...?!
מי שהכיר את ר' משה לאחר מכן בשכונת קטמון, הכיר את ר' משה שאינו בוחל בשום מלאכה המכבדת את בית ה'. הוא היה מטאטא, מנקה, מאבק  משקה את העצים ומטפל בפרחים שפיארו את חצר בית הכנסת. מעולם לא התפנה לחשוב מה יאמרו הבריות. מילא את משימותיו תוך מחשבה לכבד את ה' ולעבדו. "ומה?... חושבים אתם לקחת לי את המצוה, לתת אותה לערבי, ועוד לשלם לו בעבור זה??" – התפלא פעם, משלא הבינו כי נפלה לידו זכות.
ר' משה לא הרגיש שחסר לו משהו בעיר העתיקה. הכותל היה בהישג יד, היה עליו רק לרדת ברחוב המדורג המוביל היישר לכותל, ולהתפלל. שלש פעמים ביום היה ר' משה יורד לכותל: לשחרית, למנחה וערבית, ול'תיקון חצות' – כך מדי יום ביומו.
במלחמת העולם השניה, כאשר הגרמנים איימו על ארץ-ישראל, ירדו חסידי ברסלב אל הכותל, בתוכם כמובן מיודענו ר' משה בורשטיין, על-אף שסיכנו בכך את נפשם מול פרעות הערבים, והפילו תחינתם בפני שוכן במרומים שירחם על ציון.
ר' משה החליט לעלות לאמירת 'תיקון חצות' גם להר הזיתים לתפילה אצל ה'אור החיים' הק'. הוא פנה לרבי אלעזר בריזל ז"ל והציע שיחד ידאגו למניין, שכל אחד מהם ידאג למספר אנשים, וייפגשו לפני חצות הלילה ליד המקוה ויחדיו יעלו להר הזיתים. רבי אלעזר הביא עימו שני חסידי קארלין ור' משה הביא עימו ששה חסידי ברסלב וכולם יחד השלימו מנין, ולמרות הסכנה הנוראה עלו להר הזיתים ובכו והפילו תחינה עצומה לפני הבורא. (לימים סיפר ר' משה, שלא היה פוחד משום דבר אף פעם, אבל באותם ימים פחד). למחרת שחו הבריות: "די ברסלברס האבן איבערגיבראכן." והתכוונו, שחסידי ברסלב עלו להר הזיתים למרות הפחד הנורא מהפורעים הערבים, ומעתה עלו יהודים נוספים להתפלל בהר הזיתים.
מעולם לא ויתר ר' משה על תיקון חצות. היה ניעור בחצות ליל, יורד 45 מדרגות שהובילו מביתו לחצר הממוקמת בין המוסלמים, ורעייתו היתה מתעוררת אחריו ויורדת לנעול את השער עם הגאנז'ע (בריח), וזאת כדי להרגיע את שכנותיה המתלוננות שהדבר מסוכן ופחד נורא הוא לפתוח את השער של החצר בשעה שכזו...!
משפחתו של ר' משה חיה בעוני מוחשי, שני תינוקות נפטרו לאחר שחלו, הערבים פרעו ביהודים, והייסורים בהם נקנית ארץ-ישראל מומשו אצלם במלואם. ובכל זאת היתה המשפחה מאושרת: אהה! מביתם ניתן לראות את מקום המקדש! זכות נפלה לידם: לדור בירושלים עיר הקודש.
וזאת מנין לנו, שמאושרים היו ר' משה ורעייתו?
בני המשפחה בפולין שמעו על הקשיים הקיימים בארץ-ישראל וביקשו מר' משה שישוב אליהם. הם לא סיפרו על אווירה של מלחמה באירופה. ר' משה, שהיה חסר כל פרוטה, לווה לירה ושלח למשפחתו שתעבירה למטרה כלשהי, וזאת כדי שיחשבו כי כה טוב לו בארץ-ישראל וכי לא חסר להם בירושלים מאומה... ואכן, ההורים חשבו: "משה יכול לשלוח לנו כסף? אז הכל בסדר אצלו".
ולא זו בלבד. ר' משה אף ביקש מהם שיצטרפו אליו ויבואו לגור עמו בירושלים וניסה להשיג עבורם אישורי עליה. אך האנגלים הגיעו לביתו בעיר העתיקה, בדקו את התנאים, ראו את העוני ושאלו: "איך אתה, במצבך, תוכל לתמוך בהוריך?" ולא נתנו אישור להביאם ארצה.
כשאחיו ר' אברהם הצליח להגיע עם משפחתו לארץ, נעמד נדהם: "ועל כך כתבתם לנו שטובה היא ירושלים?". הוא לא האמין שאחיו עזב חיים מסודרים, קיבל תמורתם עוני, רעב, חולי ומצוק – ועוד אין מאושר ממנו.
ואגב, רעייתו, מרת ביילה גיטל, התגעגעה להוריה ולמשפחתה ושקלה לנסוע לפולין ולפגוש בהוריה. "חוששני, שכפי שהינך רואה את אוזנייך, כך תשובי לראות את ירושלים"... – אמר לה ר' משה בענין הנסיעה, וניבא את אשר ניבא, כפי שפעמים רבות השמיע דברים שהתממשו כנגד כל הגיון.
רעייתו לא נסעה לפולין. בינתיים פרצה מלחמת העולם השניה, ואלמלא נותרה רעייתו מרת ביילה גיטל בירושלים לעת הזאת - - -     
ר' משה חי בירושלים, אהב את ירושלים, בנה אותה וטיפח כל פינה שנפלה לרשותו לשימוש של קודש. כה אהב את ירושלים, עד שלא ניאות ללון מחוצה לה.
וכי לא נראה ר' משה, היהודי הנמרץ והחרוץ נוסע אנה ואנה, לנחם אבלים, לעודד נדכאים, לשמח אביונים, יתומים ואלמנות ואף לשמוח בשמחתם של רעים ואהובים? – אלא שתמיד מיהר ר' משה לשוב לביתו בירושלים, ותהא השעה אשר תהא. מלבד במירון ובאומן, לא לן מחוץ לירושלים ולא עזרו תחנוני יהודים טובים שביקשו לארחו בביתם, למען לא ישרך רגליו בחשכה, בחמה או בקרה.
 
הלירה הראשונה, ואלו שבאו אחריה
בימי בואו של ר' משה לירושלים היתה חסידות ברסלב קטנה. עם התרחבות היישוב גדלה החסידות והתרחבו מוסדותיה. בכל מוסד, בנין, ישיבה, תלמוד תורה וכו' שהוקמו עבור ברסלב, היה ר' משה מושיט ידו לעזרה. במרבית הפעמים היה ראשון לתת תרומתו עבור הבניה, ואולי אף היה ראשון תמיד...
נביא רק דוגמה אחת לכך: השטיבל של חסידי ברסלב בשכונת 'שערי חסד' הוקם בחטף, כדי להערים על השלטון הבריטי שהתנגד לבניית מבנים חדשים. מאז חלפו למעלה מ-70 שנה, אך זכור לטוב ר' משה שהיה הראשון שהרים תרומתו ונתן לר' יום טוב זלוטניק את הלירה הראשונה לבניית בית הכנסת.
בשנת תש"ב הגיע לארץ ר' אליהו חיים רוזין שניהל את כולל האברכים 'אור הנעלם' של ברסלב וכן שכר מבנה בעיר העתיקה שישמש את חסידי ברסלב לתפילה וללימוד תורה.
ר' משה, שהיה מהדמויות הפעילות, דאג שלכולל יהיה את הכסף הנדרש. במקביל, רעייתו היתה נוהגת בהכנסת אורחים עם יהודי בודד בשם ר' לייזר, שהיה בעל נכסים - וכאשר השיח לבו שאינו יודע לאן ילך כספו לאחר מאה ועשרים... שכנעה אותו לרשום את דירתו ורכושו עבור 'אור הנעלם', והוסיפה שאם יתחרט – יכול יוכל לחזור בו מהחלטתו.
ר' לייזר אכן רשם על פי חוק את דירתו עבור 'אור הנעלם', אך למחרת חזר בריצה והודיע כי הוא מתחרט. רעייתו של ר' משה הציעה לו שישוב לעורך דין וישנה את צוואתו.
ר' לייזר יצא לדרכו, אך בדרך חש ברע, התמוטט ונפטר.
הדירה נותרה ברשות 'אור הנעלם' ובכסף שהרוויחו ממנה התנהל הכולל מספר שנים, ללא שר' משה נטל ולו אגורה אחת לעצמו מן הרכוש. גם כאשר רוקנה דירתו של ר' לייזר מתכולתה, לא נטל ממנה ר' משה מאומה.
כאשר שקל ר' אליהו חיים רוזין לסגור את הכולל בגלל קשיי תקציב, אמר לו ר' משה כי בשום אופן לא יעשה כדבר הזה, ולקח על עצמו להשיג עבור ר' אליהו חיים את הכסף הדרוש, ללא לקבל תמורת עבודתו שום אחוזים, ועסק בכך משך תקופה ארוכה.
 
בינתיים נכבשה העיר העתיקה בידי ירדן, ובית הכנסת ברסלב הגדול ב'מאה שערים' הלך ונבנה. ר' משה דאג להתרים, עבור הבניה ועבור כולל 'אור הנעלם', שעבר לעיר החדשה, ואף שכנע את חמותו לתרום חדר בבניין במאה שערים. 
 
מסירות נפש בירדן ומפעל חיים בקטמון
 
במלחמת השחרור הכריזו הערבים בגלוי על כוונתם לטבוח ביהודים. הם הרסו והבעירו בתים ככל שהשיגה ידם ור' משה ומשפחתו, שמנתה אז שישה ילדים קטנים, נמלטו אל בתי מחסה, למקום מקלט בו נקבצו תושבי הרובע היהודי. גם שם המשיך בהרגליו במסירות נפש: להתפלל ותיקין, לקום בחצות ולטבול במקוה מדי יום, זאת גם כאשר פגזים התעופפו מעל ראשו ורעייתו חששה שייפגע בדרכו.
כאשר הערבים כמעט והכניעו את היהודים והעיר העתיקה כמעט וכבר נכבשה, התמלא בית החולים 'משגב לדך' הסמוך לבתי מחסה, בחללים רבים. ר' משה ועמו מספר יהודים, מסרו נפשם למצוות כבוד המת וקברו את החללים בזה אחר זה  בקבר אחים, כאשר מעליהם שורקים כדורי האויב. היה זה ביום שישי, והשבת כמעט וכבר כאן. עם כניסת השבת שב ר' משה לבתי מחסה כשהוא איננו מספיק אפילו לרחוץ עצמו מן הבוץ והאדמה שדבקו בו.
משנכבשה העיר העתיקה, נלקחו כ-300 יהודים מתושבי הרובע אל השבי ור' משה ביניהם. גם בשבי שמר על חסידותו ועל הנהגותיו בקודש. התנזר ממאכלים מסוימים בגלל בעיות כשרות, שמר על תפילה במנין ועוד, ואף את סעודת ההילולא של רבי נחמן ערך עם החסידים בחול המועד סוכות.
לאחר חג הסוכות פנה אליו אחד מן השבויים: "ר' משה, צריך לדאוג למגילה כשרה לפורים". ור' משה השיב בבטחה כי ללא ספק, בעזרת ה' עד פורים נהיה כולנו בבית. ואכן, היהודי האחרון יצא משביו לפני פורים.
בעת שהותו בשבי, כתב ר' משה יומן בחרוזים על ניירות עטיפה של סיגריות. כאשר חזר מהשבי, ביקשו אנשים לפרסם את היומן, אך הוא סירב, זאת כיון שאת היומן כתב ללא שהיתה לו אפשרות לטבול קודם לכן במקוה.
לאחר ששב מן השבי והצטרף למשפחתו שהתיישבה בקטמון, החל לנהל את בית הכנסת של חסידי ברסלב, ששכן במחסן מתחת לבית מגורים גדול. בשנת תשכ"ג החליט להרחיב את בית הכנסת ולהקים בית כנסת מפואר מעל למחסן.
בוקר אחד ניגש אליו אחד מדיירי הבית ושאלו אם יש בלבו לקנות את דירתו, שכן רצונו לעזוב למקום אחר וחבל שיגיע לכאן דייר שיפריע למתפללים במחסן. שווי הדירה נאמד ב-14,000 לירות, והדייר אמר כי אם יינתן לו עד השעה 4:00 אחר הצהרים סכום ראשוני של 4,000 לירות במזומן (הון עתק באותם ימים), ימכור לו את דירתו ויחתמו הסכם דברים ביניהם. השכן לא האמין כי העומד מולו יצליח במשימתו.
ר' משה היה בעל בטחון ונחוש בדעתו שלמעשים טובים נלווים מלאכים טובים, וכן האמין ברבו שיעזרהו להאדיר את שם החסידות. למרות שלא העלה בדעתו באותם רגעים מהיכן ישיג את הלירה הראשונה, הבטיח לדייר כי אכן כן, הוא יביא עמו את הסכום הדרוש עד לשעה היעודה.
לאחר שיחתו עם הדייר, בשעת בוקר מוקדמת, פנה למקום עבודתו כפקיד במשרד הדתות. בהגיע השעה 2:00 בצהרים, לא ראה עדיין את הלירה הראשונה בקצה המנהרה...
הוא התפלל, התחנן, ולפתע נזכר בידיד אחד, שהפנה אותו לידיד שני וכן הלאה... וגם ר' אליהו חיים רוזין הלווה לו סכום יפה. הוא שב לקטמון בדיוק בשעה היעודה והושיט את הסכום הנדרש לידי הדייר הנדהם!
בהמשך רכש ר' משה את הדירות האחרות בבנין וכך הוקם בתפארתו בית הכנסת 'אור אברהם' על שם מורו ורבו רבי אברהם שטרנהארץ – נכדו של רבי נתן, שהתגורר בסוף ימיו בביתו של ר' משה וטופל על ידי בני המשפחה משך שלש שנים וחצי עד לפטירתו. בדרכו העקבית והבלתי מתפשרת השיב ר' משה את כל הסכום שלווה, תמיד יום לפני מועד התשלום, הגם שלא קלה היתה הדרך לכך.
        
"בחג השבועות נתפלל בכותל המערבי"...
כאשר תושבי ארץ-ישראל נאחזו בפחד נוראי מהאויב בערב מלחמת ששת הימים, היה ר' משה נינוח ואף המתין בקוצר רוח לבאות.
הסופר המפורסם ר' משה עקיבה דרוק ז"ל, שידידות עמוקה שררה בינו לבין ר' משה, כתב על כך לפני כ-30 שנה באחד ממאמריו בעתון 'המודיע':
"...זה היה ביום שבו טס המלך חוסיין לקהיר, שם חתם על הסכם עם יריבו נשיא מצרים עבד אל נאצר... באותם ימים השתררה אווירה של דיכאון וחרדה בירושלים. קודם לכן האמינו, שירושלים תהיה מחוץ לתחום המלחמה הצפויה..., תקווה זו נכזבה עם ההסכם. היה ברור שבמקרה של מלחמה תעמוד ירושלים בחזית הראשונה. לקחיה המרים של מלחמת תש"ח היו זכורים עוד בזכרונם של תושביה הוותיקים, כאשר העיר הופגזה ללא רחם והיתה נצורה ומבודדת. באותו יום הלכנו קדורנית, רבים דיברו בדאגה ובחרדה. שרידים של השואה שאלו שאלות עצובות מאד.
עד שבא חסיד אחד מלומד בניסיון, איש שהלך בשבי הלגיון הירדני עם נפילתו של הרובע היהודי בעיר העתיקה, רבי משה בורשטיין, מחסידי ברסלב, שמצא אחר כך מקלט בשכונת קטמון, שם טיפח את בית הכנסת של חסידי ברסלב, לאחר שחזר מן השבי ב'מפרק' שבעבר הירדן מזרחה. ר' משה, שמאמין גדול ומלא ביטחון, נשמע תמהוני כאשר בשיחה על רגל אחת, ביקש להפיג את הפחד, ומה שאנו רואים כהתפתחות מעוררת דאגה, הוא רואה כפתח של הצלה ותקווה גדולה.
"'אם ירצה ה', בחג השבועות נתפלל בכותל המערבי'. ניבא וידע מה ניבא. התייחסנו לדברים שאמר בספקנות גלויה, אולם הוא בשלו.
"לימים מספר, כאשר הממשלה בראשותו של לוי אשכול מחליטה להאריך את תקופת ההמתנה, לתת לדיפלומטיה הזדמנות נוספת לשכנע את נאצר להחזיר את חייליו מסיני... נשמנו לרווחה.
"כל דיחוי של המלחמה נראה היה בעינינו כמוצא מן הסבך שלתוכו נקלעה ישראל. לא כן ר' משה, החסיד הברסלבי, שזכה לערוך תיקון חצות ליד הכתל המערבי שנים רבות. ההמתנה עלולה לשבש את 'לוח הזמנים' ודווקא הוא נראה הפעם עצוב. שמא לא נוכל להתפלל בכתל המערבי בחג השבועות, דאג, ונתן ביטוי לדאגתו זו, שלא נקלטה במחשבתנו.
"היכן הוא ר' משה? שאלנו את עצמנו. ביקשנו לנשק לו על ראשו ולומר לו: ניצחתנו ניצחתנו. ואם הוא אי שם בקטמון, מנותק מאמצעי התקשורת, יודע מה עומד להתרחש בשעות הקרובות, בוודאי יושב לו מרותק לספר התהילים והוגה בליקוטי מהר"ן"...  
ומה שלא כתב ר' משה עקיבה דרוק ז"ל במאמרו זה, הוא סיפר בעל פה קודם כתיבתו לבני המשפחה בעת אירוע משפחתי. וכך סיפר ר' משה עקיבה: "ר' משה בורשטיין נטל עט ונייר ועבר בין עובדי משרד הדתות בו עבדו שניהם, ושאל: 'מי רוצה להירשם אצלי שילך בחג השבועות הקרוב לכותל?' – באותם ימים ירושלים ישבה על הגבול, החשש שמא יחצו אותו הערבים ויטבחו ביהודים היה מוחשי כמעט... איש לא חשב שיראה אי פעם את הכותל... אך הנס התרחש, ובחג השבועות צעדו כולם לשריד בית המקדש המשוחרר".
 
         
עד גיל 100 אני רוצה לסיים את הש"ס...
 
ר' משה בורשטיין כסף אל שריד בית מקדשנו במשך כל השנים. בשנים שלא יכול היה להגיע אל הכותל היה נוסע מדי שבת שניה למירון, ובכך השלים מעט את החסר הנפשי בגעגועיו למקום השכינה שהיו מנת חלקו מאז נלקח מעם ישראל בשנת תש"ח.
עתה, לאחר מלחמת ששת הימים, מששבו בנים לגבולם, היה ר' משה (כעובד משרד הדתות) מן הראשונים שהגיעו אל הכותל ורקד לידו באושר אין קץ.
ימים מספר לאחר מכן שב לדירתו ברחוב היהודים, זו שאותה נטש עת נפלה העיר לידי זדים. הערבים שהתגוררו בה בצפיפות איומה ברחו והתירו בה זוהמה רבה. ר' משה ובני משפחתו שמחו לשוב לביתם ולנקותו. הם הכניסו לתוכה מיטה, חפצים וספרים ומשך שבוע ימים ישן ר' משה לבדו בדירה זו. מסיבות שונות נמכרה דירה זו לאחר מכן לגורם אחר ור' משה, שהיה זכאי על פי חוק לעדיפות ברכישת דירה בעיר העתיקה, רכש דירה אחרת השוכנת באותה חצר וכן שב והקים בית מדרש לחסידי ברסלב בבתי מחסה שבעיר העתיקה, שחזר ושימש את חסידי ברסלב.
מאז מלחמת ששת הימים, כאשר גר ר' משה בעיר העתיקה, היה פוקד את הכותל מדי לילה באמירת תיקון חצות כמו גם בתפילות האחרות. כעובד משרד הדתות דאג למתפללים ופעמים רבות כאשר חסרו מקומות ישיבה, היה במו ידיו נושא ספסלים מבית הכנסת ברסלב שברובע ומביאם לכותל. משך שנים נשא בחיקו מדי שבת ספר תורה מבית הכנסת, הביאו עבור מתפללי הכותל והחזירו לבית הכנסת לאחר התפילה וכן שימש בכותל כבעל-קורא מומחה (כמו גם במירון, בקטמון וב'גבעת משה' לסירוגין, עד סוף ימיו).
במקביל למגוריו בעיר העתיקה, שימש בית הכנסת 'אור אברהם' בקטמון גם ככולל לאברכים. משהתדלדלה אוכלוסיית חסידי ברסלב בקטמון, הועבר בית הכנסת ל'גבעת משה', כאשר כולל האברכים שהקים וניהל ר' משה ממשיך להתקיים בבית הכנסת ברסלב שבעיר העתיקה עד היום הזה.
לפני כ-4 שנים, לאחר שר' משה עבר אירוע לב, עזב את מגוריו בעיר העתיקה ונותר להתגורר סמוך לבניו, בדירה שהוקצתה עבורו בבית הכנסת 'אור אברהם' בגבעת משה.
ר' משה היה איש מעש שלא ידע בטלה מהי, לא הבין עצלות מהי. הוא עבד למחייתו כל חייו, ועם זאת, או דווקא בשל זאת, היה ת"ח ואיש ספר שחילק זמנו בין לימוד הדף היומי, לימוד בספרי ברסלב, לימוד ש"ס ועוד. כאשר נכנסו צאצאיו לחדרו ב'אור אברהם' מצאוהו תמיד יושב ולומד ומבקש להספיק עוד... ביום האחרון לחייו עוד הספיק ללמוד שבעה דפי גמרא. היו לו שיעורים שונים: עם נכדו, עם ידידו, עם אחד ממתפללי הוותיקין ועם אנשים נוספים. הוא ישב ולמד, בשקט ובצנעה, וסיים את הש"ס לפחות 15 פעמים במשך חייו, ולמרות זאת מעולם לא נשא דבריו ברבים (ולמרות שמרתקים הדברים, לא כאן המקום לפרטם).
כאשר עבד ר' משה במשרד הדתות, הובאו לשם ספרי קודש שנותרו באירופה לאחר השואה. ספרים רבים נלקחו על ידי אנשים שונים, או שנשמרו בצורה מסודרת על ידי משרד הדתות. ר' משה שהיה ישר דרך להפליא, רכש בכסף מלא שלשה סטים של ש"ס ממשרד הדתות. הוא העניק להם טיפול נאות וכרך אותם.
סוד משותף היה לו ולבני משפחתו: "לקראת גיל 100 אני רוצה לסיים את הש"ס ולעשות סעודת סיום גדולה לכל המשפחה" – אמר בחורף האחרון, לאחר שבמרץ רב החל ללמוד מחדש את הש"ס. והוא לא חשב אחרת.
את הלימוד המואץ הועיד לעילוי נשמת נספי השואה, שבגמרות שלהם למד עתה.
 
**
ר משה הודה תמיד על כל הטוב שנתברך מידו של הקב"ה: על האפשרות לגור בירושלים, על משפחתו שאהב, גידל ודאג, על בית הכנסת 'אור אברהם' שזכה להקים ועל מנין ותיקין שהחיה את נפשו מדי יום ביומו! הוא הודה על דבר קטן כגדול, על נסיעותיו לאומן ("ר' משה, איך היה באומן?" – שאלוהו ידידים לאחר ראש השנה בשנה זו, והוא השיב: "ברוך השם, מצוין מציון!" כמתענג על דבר שלא מן העולם הזה), ואפילו על סעודה קלה שהוגשה לו הודה: "איך דאנק דיר ריבונו של עולם, אויף די פַיְינֵע סִעידֶע" (סעודה) – כלשונו המתנגנת והמתוקה.
כששאלוהו בחיוך: הייתכן, ר' משה, שאינך עשיר? והלוא זכית להרבה מאד סנדקאות בבריתות של צאצאיך? (סגולה לעשירות) – השיב: "ב"ה, מה חסר לי? יש לי הכל ולא חסר לי מאומה. עזבתי את פולין בפרשת 'לך-לך', לארץ אשר אראך, ואברכך... הכל התקיים בי. אח, כמה יש לשמוח ולהודות להקב"ה שהתקיים בנו הפסוק...  "      
ביום האחרון לחייו התבטא פעמיים: "אני מרגיש שהקב"ה נהג בי אחרת מאשר עם כולם!"
וענו אנשים כנגדו: "גם אתה, ר' משה, נהגת עם הקב"ה אחרת מאשר כולם"....
ת.נ.צ.ב.ה.
 
 


   
 


סט ליקוטי מוהר''ן + נעימות נצח

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת: הרב חיים קרמר, למכירה במחיר מעולה!!
סט ליקוטי מוהר''ן + נעימות נצח

באש ובמים

ביוגרפיה היסטורית וקורות חיי רבי נתן מברסלב-תלמידו המובהק של רבי נחמן
באש ובמים

לעבור את הגשר הצר

מדריך מעשי לתורתו של רבי נחמן מברסלב מאת: הרב חיים קרמר
לעבור את הגשר הצר

אנטומיה של הנשמה

גוף האדם? לא מה שחשבת! ע''פ תורתו של רבי נחמן מברסלב מאת: הרב חיים קרמר
אנטומיה של הנשמה

איש תבונה ידלנה

איש תבונה ידלנה

שיח הנשמה

שיח הנשמה

הכסא הריק

מציאת תקווה ושמחה מתוך ספרי רבי נחמן מברסלב
הכסא הריק

עלי מרפא

מרשמים לעוצמה פנימית, למשמעות ולתקווה
עלי מרפא

הנשק העדין

תפילות לרגעים גדולים ולשעות קטנות
הנשק העדין

אשפוך את ליבי

הרוצה לשפוך את הלב, ולא יודע כיצד. אשפוך את לבי: תפילות: רבי נתן מברסלב. ליקוט: ל. ריצ'מן
אשפוך את ליבי

אזמרה-איה

שני ספרים בכריכה אחת אזמרה-להתבונן רק בנקודות החיוביות שלך איה-אין בנמצא מקום רחוק מהשם יתברך אזמרה-איה: מאת אברהם גרינבאום
אזמרה-איה

צוהר-מים

שני ספרים בכריכה אחת צוהר-דרך אמת פשוטה יש "צוהר" להקרין לקושי הגדול ביותר מים-שקרים יש הרבה,אמת רק אחת!!! צֹהר-מים: מאת אברהם גרינבאום
צוהר-מים

אוצר מתנת חינם

להיות עשיר אמיתי, למשוך מ"חשבון" מקורי ומיוחד "אוצר מתנת חינם" ממשנתו של רבי נחמן מברסלב מאת: הרב חיים קרמר
אוצר מתנת חינם

גן הנשמות

כיצד מתמודדים עם נסיונות החיים? מתורתו של רבי נחמן מברסלב מאת: הרב אברהם גרינבאום
גן הנשמות

תיקון הכללי

רקע והסבר לגילוי המיוחד של רבי נחמן מברסלב על תיקון הכללי
תיקון הכללי

זו ארצי

ארץ ישראל זו ארצי!!! מבריאת העולם עד רגע זה ממש, על-פי תורת רבי נחמן מברסלב מאת:הרב חיים קרמר
זו ארצי

יפי הבריאה

צילומים: עירית עשת מור, פתגמים "הכסא הריק"
יפי הבריאה

הרקיע השביעי

שבת עם רבי נחמן מברסלב
הרקיע השביעי

חנוכה

חנוכה עם רבי נחמן מברסלב מאיר את האור היישר אליך
חנוכה

מגילת אסתר

לשחזר את סיפור המגילה לדורינו ע''פ תורת רבי נחמן מברקסלב
מגילת אסתר

הגדה של פסח פירוש נחלי מגדים

הגדה של פסח פירוש נחלי מגדים

הגדה של פסח

לחוש את קושי השעבוד, לדעת מי הם פרעה וחרטומיו, לחוש את הישועה, לראות מאורעות אלו עכשיו לנגד עיניך...
הגדה של פסח

ליקוטי מוהר''ן (כתב אשורית)

ליקוטי מוהר''ן- תורתו של רבי נחמן מברסלב בכתב אשורית "מהדורת סטאר"
ליקוטי מוהר''ן (כתב אשורית)

ליקוטי מוהר''ן נעימות נצח א' תורות א'-ט'

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק א' תורות א'-ט'
ליקוטי מוהר''ן נעימות נצח א' תורות א'-ט'

ליקוטי מוהר''ן פירוש נעימות נצח חלק ב תורות י-יט

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ב' תורות י'-יט'
ליקוטי מוהר''ן פירוש נעימות נצח חלק ב תורות י-יט

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ג' (תורות כ'-כח')

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ג' תורות כ'-כח'
ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ג' (תורות כ'-כח')

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ד' (תורות כט'-לט')

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ד' תורות כט'-לט'
ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ד' (תורות כט'-לט')

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ה' (תורות מ'-נה')

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ה' תורות מ'-נו'
ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ה' (תורות מ'-נה')

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ו' (תורות נז'-סה')

הפירוש המבואר ביותר בשפה קלילה ועשירה מאת:הרב חיים קרמר חלק ו' תורות נז'-סה'
ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ו' (תורות נז'-סה')

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ז' (תורות ס''ו-פ''ג)

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ז' (תורות ס''ו-פ''ג)

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ח' (תורות פ"ד-קע"ח)

ליקוטי מוהר''ן עם פירוש נעימות נצח חלק ח' (תורות פ"ד-קע"ח)

אבידת בת מלך-לילדים

המעשיה הראשונה מהספר הקדוש סיפורי מעשיות מרבי נחמן מברסלב, מעובד לילדים נכתב בחרוזים ומתחתיו המילים המקוריות
אבידת בת מלך-לילדים

אבידת בת מלך דיסק+ספר

אבידת בת מלך דיסק+ספר

6 ספרונים

הכיסא הריק,הנשק העדין,עלי מרפא,אשפוך את ליבי,אזמרה-איה,צוהר-מים,אוצר מתנת חינם,גן הנשמות,תיקון הכללי
6 ספרונים
 

 
 
 
   
 


LIKUTEY MOHARAN SET

LIKUTEY MOHARAN Translated by Moshe Mykoff Annotated by Chaim Kramer
LIKUTEY MOHARAN SET

RABBI NACHMAN’S STORIES

Translated and annotated by Rabbi Aryeh Kaplan
RABBI NACHMAN’S STORIES

RABBI NACHMAN’S WISDOM

RABBI NACHMAN’S WISDOM

THE ALEPH-BET BOOK

Translated by Moshe Mykoff
THE ALEPH-BET BOOK

TZADDIK

Translated by Avraham Greenbaum
TZADDIK

ADVICE

Translated by Avraham Greenbaum
ADVICE

KITZUR LIKUTEY MOHARAN 2 vol

(Abridged Likutey Moharan) Translated by Yaakov Gabel Edited by Moshe Schorr, Y. Hall
KITZUR LIKUTEY MOHARAN  2 vol

Anatomy of the Soul

By Chaim Kramer with Avraham Sutton
Anatomy of the Soul

CROSSING THE NARROW BRIDGE

A Practical Guide to Rebbe Nachman’s Teachings By Chaim Kramer Edited by Moshe Mykoff
CROSSING THE NARROW BRIDGE

Rebbe nachman and You

Rebbe nachman and You

THROUGH FIRE AND WATER

The Life of Reb Noson of Breslov By Chaim Kramer Edited by Avraham Greenbaum
THROUGH FIRE AND WATER

.THE COLLECTED LETTERS - of Reb Noson of Breslov 2 Vol

.THE COLLECTED LETTERS - of Reb  Noson of Breslov 2 Vol

UNTIL THE MASHIACH

The Life of Rabbi Nachman By Rabbi Aryeh Kaplan Edited by Rabbi Dovid Shapiro
UNTIL THE MASHIACH

?Mashiach- Who? What? When

By Chaim Kramer Edited by Avraham Sutton
?Mashiach- Who? What? When

BETWEEN ME & YOU

Compiled by Yitzchok Leib Bell (Softcover)
BETWEEN ME & YOU

THE FIFTIETH GATE SET

Likutey Tefilot – Reb Noson’s Prayers Translated by Avraham Greenbaum Translated by Yaacov Dovid Shulman
THE FIFTIETH GATE SET

THE FIFTIETH GATE vol.1:prayers 1-20

Likutey Tefilot – Reb Noson’s Prayers Translated by Avraham Greenbaum
THE FIFTIETH GATE vol.1:prayers 1-20

THE FIFTIETH GATE vol.2:prayers 21-40

Likutey Tefilot – Reb Noson’s Prayers Translated by Avraham Greenbaum
THE FIFTIETH GATE vol.2:prayers 21-40

THE FIFTIETH GATE vol.3:prayers 41-66

Likutey Tefilot – Reb Noson’s Prayers Translated by Yaacov Dovid Shulman
THE FIFTIETH GATE vol.3:prayers 41-66