Tel: 02-5824641
Fax: 02-5825542
Search
  השאירו פרטים ואחד מנציגינו
  יצור עמכם קשר בהקדם
 
 

היסטוריה מאורעות ותהפוכות

דף הבית >> אומן >> רקע כללי על המקום >> היסטוריה מאורעות ותהפוכות

אומן הסטוריה מאורעות ותהפוכות.



כאשר חלה רבי נחמן בתחילה, הוא אמר לחסידיו שאם ימשיכו ללכת בדרכיו ויתאמצו לפתח ולטהר את עצמם, אפילו אנשים שלא הכירוהו בחייו יצטרפו אליהם, והם בתורם יעשו חסידים נוספים "…כי פעלתי ועוד אפעל." בשנים שלאחר פטירתו, החלה הבטחתו של הרבי להתגשם. לכל חסידיו המובילים היו כבר תלמידים רבים משלהם, וכך החלה תנועת ברסלב להתרחב. בזכות כוח המשיכה של ציונו של הרבי, טבעי היה שהעיר אומן תהיה יותר ויותר למוקד. במיוחד התאמת רעיון זה אחרי שנת 1866, כאשר תלמידו הראשי של ר' נתן, ר' נחמן מטולטשין עבר לגור שם. קהילת ברסלב באומן נהייתה למרכז תוסס של רוחניות ועבודת ה'. יהודים מחפשים נהגו לנסוע לאומן מכל רחבי אוקראינה, מרוסיה הלבנה, מליטא ואפילו מפולין הרחוקה לבקש שם את תורת החיים של רבי נחמן.
ואז ירדה החשכה. המהפכה הרוסית של 1917 הקשתה עוד ועוד על הנסיונות להגיע לאומן. בשנת 1919 גלים-גלים של חיילים שטפו את העיר וחוללו סדרת פוגרומים שמאות יהודים קיפחו בהם את חייהם. המשטר הסובייטי החדש עשה כל מאמץ לדכא את חיי הדת היהודיים, ובשנת 1937, אחרי שנים של רדיפות, סגרו השלטונות את בית-הכנסת של ברסלב באומן לחלוטין, והפכו אותו למפעל לעיבוד מתכות. כאשר צעדו הנאצים אל תוך אומן בשנת 1941, הם הגלו את כל הקהילה היהודית, אחרי שרצחו כ17,000-. הם טרחו גם להזיק כמה שאפשר לבית העלמין, בניסיון למחות כל זכר ליהודים, חיים או מתים. אחרי המלחמה, הודיעו הסובייטים שכיון שנהרס בית-הקברות יוקדש כל השטח לפיתוח: ייבנו בו יחידות דיור.
בכך היה צריך הקץ להקיץ, אך לא כך קרה. תחת משטרו של סטאלין לא היית מעז להגיש ערעור כדי להציל בית-קברות יהודי, אלא אם כן מוכן היית להשליך את חייך מנגד. ובכל זאת, בהרס שנותר אחר מעשי החילול הנאציים, הצליח ר' זאב לוברסקי לאתר שרידים של שני עמודים שעמדו בראש הקבר ולמרגלותיו כדי לתמוך במעקה. חלקת הקרקע שכללה את קברו של הרבי נרכשה על-ידי חסיד ברסלב, ר' דניאל, שהיה גר צדק. כיון שהצליחו לאתר את מקומו המדויק של הקבר, תוכנן הבית כך שחומתו החיצונית תעמוד לידו, וכך נוצרה, בדרך שלא עוררה כל תשומת-לב, הגנה לקבר בתוך חצרו הפרטית של הבית. אחרי שעלה ר' דניאל לישראל, נפל הבית לידיו של זוג לא-יהודי שגר שם עד 1997, אז נרכש הנכס על-ידי הוועד העולמי של חסידי ברסלב.
גלי ההרס מתקופת הבולשביקים ומהכיבוש הנאצי וההחמרות של עידן סטאלין, כפו על שרידי חסידות ברסלב באוקראינה לרדת למחתרת. ביקוריהם בקברו של הרבי נעשו בהכרח בהחבא. אולם, בינתיים, אותם חסידים שהיגרו, הקימו מרכזי ברסלב חדשים בישראל ובארה"ב, ואלה התרחבו במהירות. עד לשנות הששים של המאה העשרים, כל גישה לאומן נאסרה על יהודים מחוץ לרוסיה, אך איסור זה לא היה בכוחו למנוע אנשים מתלמודם ובהתנהגות על-פי משנתו של רבי נחמן, ואף משמיעה מהוריהם על משמעותה הסמלית של אומן.
הסדק הקטן הראשון ב"מסך הברזל" נבקע בקיץ 1963, כאשר ר' גדליה פליר, תלמידו של הרב צבי אריה רוזנפלד ע"ה, נפגש עם ר' מיכל דורפמן במוסקבה, וסיפר לו על רצונו להגיע לאומן, משימה בלתי-אפשרית באותם הימים. ר' מיכל הסכים לפגוש אותו בקייב וללוותו לאומן. אילו נתפסו, היו מוגלים מיד לסיביר, אך המסע התבצע, ובכך נפתחה דלת לאומן לראשונה זה שלושים שנה ויותר.
בחורף הבא נסעה לאומן קבוצה בת אחד עשר אנשים מארה"ב בהנהגתו של הרב צבי אריה רוזנפלד. נסיעות נוספות נערכו, אך בשל המתקנים הצבאיים שהיו בסביבה, הגבילו הסובייטים את המבקרים בכל דרך אפשרית. היה צורך לנסוע כל הדרך עד קייב רק כדי להגיש בקשה לקבלת הוויזה הנדרשת לבקר באומן, ולעתים קרובות מאד סרבו להנפיק אותן. אפילו כאשר זכית וקיבלת ויזה, אסור היה לבקר באומן ללא ליווי, ואסור בוודאי היה ללון בעיר.
לחסידי ברסלב המסורים ביותר, היה הביקור אצל ציונו של רבי נחמן חלום חייהם. אנשים הפעילו מעשי ערמה מכל הסוגים כדי לעקוף את העקשנות הסובייטית, ולפעמים סיכנו את חייהם בכך שנסעו לאומן אפילו ללא ויזה. אחד העקרונות הראשיים של משנת ברסלב הוא שהמכשולים העומדים בדרך למטרה קדושה כלשהי מוצבים שם אך ורק להגביר את שאיפתו ואת החלטתו של האדם להגיע ליעדו. כמה תפילות נאמרו במאמץ להגיע לאומן! והתפילות אמנם נענו. בדרך זו או זו, היה תמיד קילוח מתמיד של אורחים בקבר. 

הקיבוץ
בשום מקום לא ניתן היה להבחין בכיסופים של חסידים, יותר מאשר בשאיפתם של חסידי ברסלב להיות לצד הרבי ב"קיבוץ" (האסיפה) של ראש השנה. בכל שנה נהגו חסידיו של רבי נחמן לנסוע כדי להיות עמו בראש השנה. מאות באו בראש השנה האחרון שלו, בשנת 1810. באותו מעמד הוא הצהיר את הצהרותיו החזקות ביותר בדבר חשיבות הביקור שמבקרים אצלו בראש השנה. "איש בל יעדר," אמר. "הרי ראש השנה הוא שליחותי כולה" (חיי מוהר"ן מס' 403). כעבור שמונה עשר יום לאחר מכן נפטר רבי נחמן – והותיר אחריו את חסידיו תוהים, בין היתר, באשר לסיבה שהוא דיבר כל כך הרבה באותה שנה על חשיבות הביקורים אצלו בראש השנה, כיון שבוודאי הבין שראש השנה הזה יהיה האחרון בחייו בעולם הזה.
ר' נתן הוא שהבין והסביר למה התכוון הרבי. בדיוק כפי שבאו אליו חסידיו בראש השנה במהלך חייו, כך עליהם לבוא בעתיד לפקוד את קברו. כאשר ארגן ר' נתן את העלייה הראשונה לציונו של הרבי בחורף של 1811, אחת הכוונות העיקריות שלו הייתה להדגיש את הדבר הזה בפני החסידים האחרים. אולם, מתוך המאות שבאו לראש השנה האחרון של הרבי, רק כששים נסעו לאומן בשנה שלאחר מכן. גם כך, די היה בכך לעודד את ר' נתן להרגיש שקיבוץ ראש השנה יימשך, ובאמת עם חלוף כל שנה גדל מספר המבקרים.
בתחילה נהגו חסידי ברסלב להתפלל בבית הכנסת המקומי. אולם, תוך עשור היו מבקרים רבים כל כך שאי אפשר היה לאותו בית הכנסת להכיל את כולם. כל שנה היה צורך למצוא מקום אחר לערוך בו את התפילות. ר נתן הוא שארגן את הכל, וחיש מהר התחוור לו, שהפתרון המעשי היחיד היה לבנות באומן בית-כנסת של ברסלב. העלויות הגבוהות הכרוכות בכך הפכו את המשימה למפחידה מאוד, אולם עד ראש השנה 1829 הבין ר' נתן שבעצם לא נותרה לו כל ברירה. הוא חשש, שאם יגיע ראש השנה והוא לא יוכל להשיג מקום גדול במידה מספקת, תייאש הצפיפות הנוראה את האורחים ויחדלו לבוא, התפתחות שהייתה עלולה לשים קץ לקיבוצי ראש השנה השנתיים.
השנים הבאות הביאו עמן ניסיונות רבים: סדרת חורפים קשים במיוחד, מגפות חמורות אחדות שפגעו פגיעה קשה גם במשפחות ברסלב רבות, וסכסוך מזוין בין פולין ורוסיה שסיכנו את החיים, והפכו את הנסיעות לצורך גביית כספים לבלתי-אפשריות כמעט. אולם, למרות הקשיים, הצליח ר' נתן לשים את ידו על נכס מתאים, לקבל היתר תכנון, לקנות את העצים ואת שאר החומרים הנחוצים, ואפילו להתחיל לבנות.. עד לקיץ 1834 היה בית הכנסת של ברסלב – שנודע בשם ה"קלויז" במצב כה מתקדם שאפשר היה כבר להשתמש בו בראש השנה הבא.
עם הפצתם ההדרגתית של דברי רבי נחמן, משכו קיבוצי ראש השנה השנתיים גם אורחים ממקומות מרוחקים. עד ראשית שנות ה1900-, היו מגיעים מפולין ואפילו מארץ ישראל, שם הלכה והתגבשה ראשיתה של קהילת ברסלב. למרות הקשיים שבנסיעות באותם הימים, נותרה אומן נגישה למדי עד ל1917-, כשנסגר הגבול הרוסי. החסידים בפולין החלו אז לקיים קיבוץ ראש השנה משלהם בלובלין, בעוד אנשי ברסלב בירושלים הנהיגו קיבוץ משלהם. בשנות ה1940- יזם ר' אברהם שטרנהרץ, נכדו של ר' נתן, שעלה לארץ זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, קיבוץ שנתי במרון ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזהר.
דיכויה האלים של הפעילות הדתית היהודית ברוסיה אילץ את קיבוצי ראש השנה באומן לרדת למחתרת. ובכל זאת, אפילו לאחר מלחמת העולם השנייה, חסידי ברסלב המעטים שנותרו ברוסיה המשיכו לקיים מנין סודי בראש השנה באומן, למרות סכנת המאסר. אולם, עם מעבר תנועת ברסלב לארץ-ישראל ולארצות-הברית, היו קיבוצי ראש השנה העיקריים אלו שנערכו בישראל. עד שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים משכו הקיבוצים שנערכו במרון ובירושלים אלפים רבים של אורחים, בעוד קיבוצים קטנים יותר נערכו בניו-יורק ואחר-כך גם במנצ'סטר שבאנגליה.
הקיבוצים במרון ובירושלים היו למאורעות חשובים, הכרוכים בתשתית ארגונית שלמה לארגן לינה, ארוחות וכדו'. שני ימי התפילה האינטנסיביים, עם האכילה בצוותא, ופרקי הלימוד, השירה והריקוד החסידיים יצרו אווירה ייחודית שהרשימה רבים שמעולם לא היו באומן ולא חלמו לנסוע שמה. מפעם לפעם, במהלך הריקודים בראש השנה, היו אחדים שרים את שיר ברסלב המסורתי, "אומן, אומן, ראש השנה…" אולם הרעיון להיות ממש באומן בראש השנה נראה רחוק לא פחות מהבשורה שיביאו אברהם ושרה תינוק לעולם בזקנתם.
ברם כך היה! וכך גם חסידי ברסלב שבו לאומן – למרות "מסך הברזל"! משיכת ציונו של רבי נחמן מעולם לא הרפתה מדמיונם של חסידי ברסלב. עד לשנות השמונים המוקדמות קמו יותר ויותר קבוצות מאורגנות לנסוע לאומן מארה"ב, מבריטניה ואפילו ממדינת ישראל. השלטונות הסובייטיים דחו את כל הבקשות לערוך סיורים דווקא בראש השנה – עדיין הם סרבו להתיר לאורחים ללון באומן – אך אנשי ברסלב המשיכו לבקש… ולהתפלל…
בשנת 1988 קרה הדבר. אחרי משא-ומתן ממושך החלה החזית הסובייטית להיסדק, והשלטונות התירו סוף-סוף למאתיים וחמישים אנשים לעשות את ראש השנה באומן. גם אחרי שהסכימו, המשיכו לשנות את דעתם ויצרו קשיים אין-סוף בדרך. למרות הכול, בנס ממש, התקיים הדבר. מלונו היחיד של אומן – בנין ישן ומרופט שדמה יותר למגורים צבאיים – הוצף בחסידים, ששרו, רקדו ושפכו את שיח לבם בתפילה, והותירו את אנשי המקום המשועשעים לבהות במראה המוזר בפליאה מוחלטת.
בשנה שלאחר-מכן, הגיעו יותר מאלף אנשים. שכרו את בניינו הריק והגדול של בית חרושת במרחק הליכה של כעשר דקות מציון הקבר. אולמות הייצור נהפכו חיש-מהר לבית-כנסת, לחדר-אוכל ולאולמות שינה, ומזון הוטס לאומן מישראל. יהודים קשישים שחיו את כל חייהם באומן החלו יוצאים משומקום להצטרף לחגיגות. המראה של כל כך הרבה מקרוביהם המשוחררים ממש רוקדים ברחובות שכנעו אותם סוף-סוף שיוכלו להיפרד מגישותיהם הפרנואידיות שנעשו בלית ברירה לטבע שני במהלך שנות הרדיפות הסטליניסטיות, הנאציות והפוסט-סטליניסטיות. עד לראש השנה 1990, הגיע מספר האורחים לאלפיים, ונשכר בניין בית חרושת גדול עוד יותר שתי דקות מהקבר. ובשנת 2000, נכחו יותר מעשרת אלפים מבקרים בראש השנה של הרבי! כפי שאמר לפנים רבי נחמן: " כל שנה אומרים האנשים שהשנים הקודמות היו טובות יותר, ושהזמנים כבר אינם כה טובים כפי שהיו. אבל ההפך הוא הנכון. עתה מנהל הקב"ה את עולמו טוב מאי פעם בעבר" (שיחות הר"נ שז)


 


סדר הלימוד היומי של חסידי ברסלב כולל זמני היום לאופק ירושלים >> 
 חודש אייר תשע''ז

 
בניית אתרים - סייטד
© Breslov Research Institute· All Rights Reserved