Tel: 02-5824641
Fax: 02-5825542
Search
  השאירו פרטים ואחד מנציגינו
  יצור עמכם קשר בהקדם
 
 

הדם שלנו

דף הבית >> מאמרים ושיעורים >> הדם שלנו
הדם שלנו
"דהיינו שישראל קדושים מתגלגלים 'בראש כל חוצות', כי נסתלק ונתעלם הראש בית, דהינו הצדיק האמתי, ונתגבר ח"ו ההפך, שהוא בחינת שם של הטמאה של החיצונים, בחינת 'ראש כל חוצות'. וירמיהו הנביא היה מקונן ומחבב דם ישראל שנשפך, והיה משתתף בצרתן, והיה רואה ישראל מוליכים בקולרין, וידיהון מהדקין לאחורא, ורחיא על צואריהון, והיה משתתף עמהם, והיה מקונן על כל טפה דם של ישראל: "בני ציון היקרים המסלאים בפז וכו' תשתפכנה אבני קדש". וזהו: "אלה תולדות נח", הינו כמקונן על התולדות שנשארו" (ליקו"מ ח"ב סז).
*
השמועות המחרידות באות בזו אחר זו, אין יום שאין קללתו מרובה מחברו, יהודים נפגעים כמעט בכל מקום, מדי ערב נשאלת בכאב השאלה, כמה פיגועים היו היום?
אבל לאחר מספר דקות יוצאים לרחוב, והחיים שוקקים, באמת, כמה זמן אפשר לכאוב ולבכות על הצער, שומעים מהבשורה הרעה, גונחים מעומקא דליבא, ו... הלאה...
שטף החיים כמעט ואיננו מאפשר לשקוע בצער, מוכרחים להמשיך בשיגרה, לשמוח ביום יום, לדאוג את הדאגות הרגילות, איך גומרים את החודש, ולברר בדחיפות מי לוקח לי כל בוקר את העתון מתיבת הדואר..
וכי מה נעשה.. נעצור את החיים??
*
באחד הימים יצאתי לשדה בחצות ליל, נכנסתי לעומק בין העצים, ואני מגלה שם קראוון קטן שהונח באופן עראי, לשאלתי הסבירו לי שכאן ישנים לא פחות ולא יותר, ה"ערבים שעובדים כאן"!!
בשרי נעשה חידודין חידודין, אין זה נעים כלל ועיקר לשהות באמצע הלילה לבד בין ערבים [עוינים - קרוב לודאי..], אבל ניחמתי את עצמי שודאי כעת בשתים בלילה הם ישנים.
אני ממשיך ללכת בינות לעצים, ואזני קולטות נהמת מנוע של ג'יפ מתקרב, אני מסתכל ולחרדתי אני רואה שהוא עמוס בבני דודנו, נוסעים במהירות גבוהה באורות גבוהים, בשאגות ובצרחות...
הפחד כמעט והצמית אותי, לאן יש לערבים לנסוע בשעה כזו מאוחרת.. נכנסתי עמוק בין העצים, כששיניי דא לדא נקשן, ואני משתדל לעצור את הנשימה, שרק לא ישימו לב לנוכחותי.
רק כשהרכב התרחק שחררתי את הנשימה, ונאנחתי לרווחה, הם לא הבחינו בי... אבל הפחד לא עזב אותי, נעשיתי חסר מנוחה, וכל רשרוש קטן הקפיץ אותי...
*
ואז פתאום הבנתי -
כל עוד שהסיפורים היו בירושלים או באופקים, כל עוד שלא ראיתי את המפגעים מול עיני, הכל היה סיפור, אולי סיפור כואב, אבל סיפור..
רק עכשיו הבנתי שזה רציני, ואז עצרתי לחשוב, איך אפשר להמשיך לחיות כשאינפור יהודים חיים כך בפחד? איך אפשר להמשיך להתעקש על העיתון בתיבת הדואר, כשדם ישראל נשפך כמים?
אולי כעת הזמן לחיות קצת אחרת, לוותר, לרחם, ויותר להתפלל לשלום עם ישראל, לא רק על הפחד בשדה, להתפלל כל יום על הצער שיש לכל עם ישראל!
ובעיקר -
להתפלל ולהתחנן על שורש הצרה, על שם הראש בית האמיתי שנכסה ונעלם, שכל זמן שהוא מסתלק, מתגבר כח הטומאה, ודם ישראל נשפך כמים ה"י.
לשפוך לבנו כמים ששם הצדיק יתגלה בעולם, ואז תתבטל שליטת הטומאה, ואת כל הרשעה יעביר השי"ת מן הארץ, אמן.


 


סדר הלימוד היומי של חסידי ברסלב כולל זמני היום לאופק ירושלים >> 
 חודש סיון תשע''ז

 
בניית אתרים - סייטד
© Breslov Research Institute· All Rights Reserved