Tel: 02-5824641
Fax: 02-5825542
Search



 


סדר הלימוד היומי של חסידי ברסלב כולל זמני היום לאופק ירושלים >> 
 חודש סיון תשע''ז

  השאירו פרטים ואחד מנציגינו
  יצור עמכם קשר בהקדם
 
 

דמיון מקבע

דף הבית >> מאמרי הגות >> דמיון מקבע
דמיון מקבע
ודע שבכל עולם ועולם ובכל מדריגה ומדריגה, יש שם דמיונות אלו. והם הם הקליפות הקודמין לפרי, וסובבים את הקדושה, בבחי' (תהלים י"ב) סביב רשעים יתהלכון. וכשאדם נעתק ממדריגה למדריגה, אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות, כדי להגיע אל הקדושה. ותיכף כשעולה להמדריגה, אזי נתעוררין הקליפות שבמדריגה, ומסבבין אותו. וצריך להכניע אותם ולשבר אותם, ולטהר אותו המקום מקליפות (ליקו"מ כה).
*
חודש חשון בפתח וזה הגיע, החורף כבר התחיל. חנויות הנעליים עמוסות בהמוני ברסלבים, שמחפשים איך לא... מגפיים... ערדליים... מעילי גשם...
הרכבים המובילים לשדות וליערות עמוסים עד להתפקע, ה'גאלדענע נעכט' החורפיים פותחים את שעריהם החמימים בפני כל החפץ את ה' וקרבתו.
גם הוא כמו כולם לא מוותר על היציאה היומית, החוויה העמוקה אותה הוא מרגיש בשיחה עם ה' היא ממש כדבר איש אל רעהו.
זכרם של הימים הקדושים שזה עתה עברו חקוקים היטב בליבו, התפילות המרטיטות, הריקודים הנלהבים עד כלות הכוחות.
כמה רגעים נפלאים של קירבה הוא חווה באותם ימים, וכשהוא מגיע עכשיו להתבודד צפים אותם רגעים בזכרונו ומחיים את הרגשתו, והוא נאחז בהם כאוחז בחיים עצמם.
*
חולפים שבוע ושבועיים, ותחושת דכדוך לא מובנת צפה בו עם שובו מההתבודדות, הרגשת העונג מתחילת החורף נעלמת לה בתהום הנשיה.
הספיקות שמתגברים בו עושים את שלהם.. האם כל זה היה פרי הדמיון, ובאמת התהלכתי שומם ובודד בעולם תוהו כלשהו?!
האם לשווא היה כל עמלי? נסיתי, השתדלתי להחיות את עצמי בתפילה, בכח, בשמחה, ובאמת זה היה נפלא, כל כך מואר, כל כך מלא ושמח -
ועכשיו בלי שום סיבה, הכל נעלם לאן שהוא, ורק שממון יבש ממלא אותי, ואני שואל את עצמי על מה ולמה, איך זה קורה שאחרי שכבר הגעתי למשהו זה פשוט הולך ממני?!
*
ואורו של הרב'ה הגדול שוטף את כל המבוכות:
והוא מגלה לך, שהחוויה שחוית אמיתית היא לחלוטין, הדמיון שצף בך אמיתי הוא [הן גם נבואת הנביאים כך היא באה: 'וביד הנביאים אדמה'], אל תחשוש.
הדמיון המוטעה הוא רק: "ההסתכלות שלך על החוויה", ההבנה השגויה שהעולם נגמר בקירבת האלוקים לה זכית. זוהי הטעות. הדמיון החיובי מֶקַבֵּע אותך למקום אחד.
בימי חודש תשרי הנעלים נותנים לנו הצדיקים את הכח והאמונה, שבכל חוויה של קירבת אלוקים, בכל הצלחה רוחנית שאנו משיגים -
נזכור תמיד שהשמים הם הגבול, ואולי גם הם לא הגבול.
סביב כל השגה שאתה זוכה ישנם קליפות, שהם משכנעים אותך לעצור כאן, אין צורך להתקדם, הנה, זכית הרגשת, הגעת, בשביל מה לחשוב שלא הגעתי לסוף...
רק הצדיקים קוראים לנו תמיד להתחדש שוב ושוב, להאמין שגדול ה' מאוד, וכמה שזכית תדע שזו רק ההתחלה!
וכשתפנים בכל פעם לזעוק אל ה' שיתן לך להתקדם עוד מעבר למקום שאליו הגעת, אז לא תיפול לשממון הקליפות! אז תמשיך תמיד לעלות מדרגה לדרגה עד אין סוף!!
 
בניית אתרים - סייטד
© Breslov Research Institute 2010· All Rights Reserved