Tel: 02-5824641
Fax: 02-5825542
Search
  השאירו פרטים ואחד מנציגינו
  יצור עמכם קשר בהקדם
 
 

בדרך לשער החמישים

דף הבית >> מאמרים ושיעורים >> בדרך לשער החמישים

"וספרתם לכם ממחרת השבת, שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית, תספרו חמישים יום"
(ויקרא כג טז)
 
שער החמישים
*  *  *
 
"שבעה שבועות תספר לך"
בימי הספירה הקדושים, אנו סופרים ארבעים ותשע יום בלבד. תספרו חמישים יום - פירשו חכמינו ז"ל - הספירה היא עד יום החמישים, ולא עד בכלל.
ומהם אותם ארבעים ותשע? מבארת התורה הקדושה: "שבע שבתות תמימות", דהיינו שבע ימים כפול שבע פעמים. וזהו עומק מהות הספירה, שבע כפול שבע.
בעומק המספר שבע גלומים שבע המידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות), כמבואר בספרי האמת. ובהתכללותם זו בזו, נחזה בכל האפשרויות וכל הביטויים, למידות שקיימות בלב. וממילא הרי הם - "ארבעים ותשעה שערים", שער שדרכו להכנס אל הקדושה, בזיכוך מידה אחר מידה, או רח"ל להיפך, כפי מעשי האדם.
וכן גם המצוות שבתורה, כמעט כל מצוה, יש לה שורש וקשר למידה מן המידות האמורות. ובספירת הטהרה, בארבעים ותשעת ימי הספירה, מידות האדם מיזדככות ומיטהרות. ובהיות האדם מזכך את המידה שבאותו יום, הרי הוא מטהר ומתקן את המצוה שתלויה בה.
ה"מידות" שהם ה"שערים", מסמלים גם את הגבול והמידה, בכל אחת מהם יש את השיעור והגבול - שאותו אנו צריכים לגבל, עד שיבוא על סופו ותיקונו.
כמו כן גם המצוות התלווים במידות, יש להם גבול שיעור ומידה. כלומר, יש בהם שיעורים ומידות, ועבודתם ותיקונם מסתיים לאחר זמנם או לאחר עשייתם, כמו אתרוג בחג הסוכות, ומצה בחג הפסח.
ומסיבה זו, שייך בהם ענין של ספירה, שאפשר לספור אותם, לספר אותם, ולהאיר אותם כספיר ויהלום. שהרי הם תיקונים בני גבול, ואינם ענין אין סופי, שלעולם לא נגמר, ואין בו קץ ותכלה.
*
 
"אמרתי אחכמה והיא רחוקה"
אך בפנימיותם של אותם שבע המידות הנספרות, טמון וספון רמז לשער החמישים, שאותו - כביכול - איננו סופרים, ואין שייכת בו סיום וספירה. ורמז זה מבאר יותר את שונותם וחילוקם, ביחס לשער שעל גביהם, "שער החמישים".
שער החמישים הוא בלתי גבול, כל מהותו הוא למעלה משיעור וגבול. גם ההשגה בשער החמישים היא בענין זה, שהאדם משיג - עד כמה הוא לא השיג, העמידה מ"רחוק", וכשהאדם משיג עד כמה לא התחיל להשיג, הריהו נוכח לראות עד כמה אין סוף להשגה של אותו השער, שער החמישים.
ואכן, אך ורק משה רבינו זכה לזאת ההשגה, וכמה שזכה להשיג ועלה למעלה, הרגיש עוד יותר ועוד יותר עד כמה הוא עדיין מרוחק. ועליו נאמר "ותחסרהו מעט מאלוקים", שכביכול לא זכה להשיג את שער החמישים.
דהיינו, דמה שמבואר במתן תורה, שמשה רבינו עלה אל שער החמישים. היינו דאדרבה, כל ההשגה בשער החמישים, היא בבחינת "רחוקה", כמבוא בכתבי האר"י עה"פ "אמרתי אחכמה והיא רחוקה" (ע"ח שער ל"ב פ"א מ"ת).
האיש הישראלי נלחם כל ימי חייו, שיזכה להכנס בארבעים ותשעת שערי הקדושה. ומלחמתו היא; אם יזכה לקדש ולזכך את עצמו בהם, יטהר אותם ויעלה מדגה לדרגה, או להיפך ח"ו, שישקע בכל המידות הרעות, בתאוות, בטומאת מצרים.
וכשם שבשערי הסיטרא אחרא ישנו חילוק עצום, בין כל ארבעים ותשע השערים, לשער החמישים של הסט"א. כך גם בשערי הקדושה, החילוק בינם לשער החמישים דקדושה הוא עצום ונורא.
וממילא, גם אדם שנלחם כל חייו, עמל על מידותיו, התייגע וזיכך את כל מידות הלב, ואת כל שיעורי התורה ומצוותיה, זכה לקנות בנפשו בקנין שלם, את ארבעים ותשע שערי הקדושה, אבל, עדין הוא רחוק מאוד מהשגת שער החמישים דקדושה.
*
 
"אולם השער הפנימי - חמישים"
המלחמה האחרונה באחרית הימים, בעקבתא דמשיחא, היא בשער החמישים, בין שער החמישים דקדושה, לשער החמישים דסטרא אחרא. ומאבק זה, ומלחמה זו, אינה נמדדת בכשלון במצוה מסויימת כזו או אחרת, ואף אינה נמדדת במצבו של האדם בעבודתו בתיקון מידה כזו או אחרת.
המלחמה נסובה אודות ענין אחד בלבד: המאבק בין יאוש לתקווה! המאבק הוא, האם האדם יתייאש, יסוג, וישוב אחור. או שיאמין בתקוה, ולא ירפה, ולא יעזוב, לעולמי עולמים.
שער החמישים בקדושה אין לו - מצד מהותו - שום שייכות לשערים שקדמו לו. ואדרבה, בזה השער מאירה התקווה, לכל יהודי, ולכל מצב שיהיה, התקווה הנפלאה ביותר שיכולה להיות בעולם, אף - על - פי שלא הצליח במ"ט השערים הראשונים.
וכן להפך, בשער החמישים של הסטרא אחרא, מבטאת כל המציאות יאוש וחידלון עמוק. ואין המדובר על איזו מידה פגומה, ואין הנידון על חטא כלשהו או כשלון צורב.
המדובר הוא על עצם המציאות המרה, בה האדם שוקע בתרדמת של יאוש [ואפילו אם היא מתבטאת רק ברמה העדינה ביותר], בה הופך האדם להיות נעדר חיות, חדל הוא מלחפש אחר פסגה גבוהה יותר, ומלכסוף לניצוץ נוסף של קרבת אלוקים.
זוהי הסיבה, שלשערי החמישים אין גבולות... ההשגה הקדושה של שער החמישים, היא התחזקות שאין לה קץ וגבול. והיא נשפעת אלינו מכוחו של הצדיק האמת נשמת משה משיח, שעולה ומשיג בשער החמישים יותר ויותר.
וכך יש ביכולתו לגלות לנו בעמקי עמקים של שער החמישים דסט"א, שער היאוש והשממון, תקווה נפלאה לכל אלו ששקעו שם, ואמרו לנפשם נגזרנו אבדנו, דעו לכם: "קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין" אין ייאוש בעולם כלל!!!
*
 
"ומשה עלה אל האלוקים"
ויעל משה אל ההר, ובעת עלותו לקבל התורה - האירו לנו חכמי האמת - זכה להשיג את יקר שער החמישים, בסוד "ומשה עלה אל האלוקים", שהוא כנגד יום החמישים של ספירת העומר. אך לאחר חטא העגל, אמר לו השם יתברך למשה רעיא מהימנא, "לך רד כי שיחת עמך", שירד משה רבינו ממדרגת שער החמישים (ל"ך בגימ' חמישים).
אבל בעליית משה לשמי רום, חזר ועלה לשער החמישים - להר נ'בו. "כי לעולמי עד ולנצח נצחים, יעלה ויתענג בו במדרגה אחר מדרגה, עד אין חקר" (כוכבי אור - חכמה ובינה).
נשמת בחיר הבריאה, נשמת צדיק יסוד עולם, ירדה והתגלתה בעולם שוב ושוב. ובכל התגלות, זכתה לעלות יותר ויותר בהשגת שער החמישים, עד אשר היא לא תרד משם יותר לעולם.
ובכל התגלות היא מורידה וממשיכה עצות, שאורם נמשך משגב נוראות הקדושה שבתכלית שער החמישים, עצות אמונה ותקוה, לעמקי שאול המחשכים שבימינו, מחשכים פחותים וירודים. עצות אלו, ממשיכים על האדם את האור הנשגב והקדוש, שבאמת באמת: "אין שום יאוש בעולם כלל"!
והעולה על כולנה, עצת ההתבודדות, שהיא עצת העצות. שכולה המשכה נפלאה מאור שער החמישים, לאמץ ברכים כושלות, ולחזק ידים רפות, מכח דיבורים פשוטים - הנמשכים מפסגת גבהי שמי שמים.
הן זהו כל ספר התהילים שיסד דוד המלך ע"ה, תמצית התבודדויותיו ותפילותיו, בהם המשיך את אור שער החמישים, שהרי "דוד המלך עליו השלום יסד כל ספר תהילים, מזה שהיה חזק מאוד בענין התבודדות..." (ליקו"מ ח"ב סי' ק').
ועצה זו, נוסכת תקווה בלב כל מקיימיה, גם באלו המונחים בתחתית ושפל כל המדרגות, ועל ידה זוכים להשיג את שער החמישים, המשכת הארה מהתנוצצות משיח, מאחר וההתבודדות היא נמשכת משער החמישים (השתפכות הנפש עה).
*
 
"והקרבתם מנחה חדשה לה'"
מכיון שכך, אפשר ויהיה אדם שמצד שלימות הקדושה שבארבעים ותשעת השערים, זכה לאיזה דרגת שלימות בהם, דהיינו שמקיים את כל המצוות כראוי, ועוסק בתורה ותפלה, אבל עדיין אין לו שום נגיעה ושייכות בשער החמישים דקדושה.
כלומר, אין בקרבו כל כיסופים להשי"ת, ואין לו שמץ של תקווה לפסגה חדשה ונעלית יותר של קרבת ה', וגם איננו מכיר הרגשות מסוג זה, מאחר ובתוך תוכו מלא הוא בעצבון רוח [- וגם אדם שכזה שייך שיוכל ליפול בקל - גם מכל ארבעים ותשעת שערי הקדושה].
ומאידך, שייך שיהא אדם שהוא מרוחק בתכלית הריחוק מכל זיכוך וקדושה, ואדרבה, שקוע הוא בתוקף טומאת ארבעים ותשעת שערי טומאה. אבל, אם רק ימלא את עצת ה', שנלקחה ממקום שלא לקח אדם מעולם -
הרי יוכל לקבל הארת תשובה מאור שער החמישים, בבחינת "ואשובה אליכם", שאותה הארה כל מהותה ונשמתה מבשרת תקווה נצחית בכח השי"ת בעצמו, שסוף כל סוף יגמור הכל לטובה.
"עד ממחרת השבת תספרו חמישים יום - והקרבתם מנחה חדשה לה'", שער החמישים אליו זוכים בשבועות, הריהו "מנחה חדשה", מתנה חדשה להגיש ליוצר כל, מנחה חדשה שתשמיע ניגון חדש, ניגון חדש לעולם חדש!!!
 
 


 


סדר הלימוד היומי של חסידי ברסלב כולל זמני היום לאופק ירושלים >> 
 חודש ניסן תשע''ז

 
בניית אתרים - סייטד
© Breslov Research Institute· All Rights Reserved