Tel: 02-5824641
Fax: 02-5825542
Search
  השאירו פרטים ואחד מנציגינו
  יצור עמכם קשר בהקדם
 
 

אלול בחיי רבינו

דף הבית >> מאמרים ושיעורים >> אלול בחיי רבינו

אלול בחיי רביז"ל (מופיע פה שנים תקנ''ח-תקס''ה)
רשמנו בזה קצת מחיי רביז"ל בחודש אלול והשיחות הקדושות שגילה בימי אלול הקדושים (על פי, שיחות הר"ן, חיי מוהר"ן, ימי מוהרנ"ת, כוכבי אור, פעולת הצדיק, באש ובמים). כי בוודאי כל המעשיות שנעשה עם הצדיק יסוד עולם, תלויים בזה כל העולמות כולם, והקריאה מעורר הזמן, להכלל בקדושת הצדיק, ולהתקשר אליו בקשר חזק בל ינתק, על ידי המעשיות שהיו עמו בימים אלו.
וכמו שהוא בעצמו סיפר בימי אלול שנת תקס"ט, שנתגלה אליו הבעש"ט הק' ואמר לו שעל ידי מעשיות של צדיקים יכולים להמשיך רפואה, ומה לנו רפואה גדולה מלזכות לתשובה שלמה לקראת יום המלכת המלך בראש השנה
שנת תקנ"ח
באלול של אותו שנה היה רביז"ל בעיר איסטנבול, בעיצומו של נסיעתו הקדושה לארץ ישראל, שכידוע סודות עצומים היו בנסיעה זו, וגם אמר לפני הנסיעה: "על כל פסיעה ופסיעה של נסיעת ארץ ישראל יהיה לי מסירת נפש".
ובאותו הזמן הכריזה טורקיה על מלחמתה בצרפת שהיתה בעיצומו של מסע הכבישה של מלכם נפוליון. וכאשר שמעו שהמלחמה מתעוררת והצרפתים הולכים ובאים על הים, לא רצו אנשי הקהילה הקדושה של איסטנבול להניח לשום יהודי לצאת מהעיר ולפרוש על הים.
ורביז"ל לא השגיח על זה, ורצה להפקיר את עצמו, ואמר למלווהו, ר' יצחק: "תדע שאני רוצה לסכן את עצמי אפילו בסכנות גדולות ועצומות, אך את נפשך איני רוצה להפקיר, בכן אם תרצה, קח לך מעות להוצאות, ושוב בשלום לביתך, ואני אסע לבדי בהעלם ובהסתר מאנשי איסטנבול, כי את עצמי אני מפקיר יהיה איך שיהיה".
ומאן ר' יצחק ברעיון זה, ואמר לרביז"ל: "במקום אשר יהיה שם אדוני – אם למוות אם לחיים, שם יהיה עבדך, ובאשר תלך, אלך גם כן".
***
והשי"ת ברחמיו מסבב הסיבות, סיבב שאחר יום או יומיים נשמע שבאיסטנבול שוהה חכם גדול מירושלים ה"ה הרב הגאון המפורסם מו"ה ר' יום טוב אלגזי ז"ל, שהיה שד"ר בעבור עניי ירושלים וחברון, והיה בדעתו להשאר שם עוד כשנה, ופתאום נתעורר ואמר לאנשי איסטנבול, שהתגלה לו שמוכרח לחזור לירושלים, כי רואה שקרב קיצו, וכבר נרשם מקום קבורתו בירושלים. ואין להם מה לפחד מהצרפתים, ובוודאי לא יאונה שום נזק ליהודי שיסע.
ומיד שמעו לדבריו ושכרו לו ספינה גדולה, והכריזו שמי שרוצה לנסוע עם הספינה יבוא. והצטרפו לנסיעה זו הרבה אנשים נשים וטף, מאנשי ספרד ואשכנז, וגם רביז"ל נכנס לאותו הספינה. ואמר לחכם שיקח אותו לירושלים, כי אינו חפץ להיות לא בצפת ולא בטבריה, וכן המתיקו סוד ביניהם.
ובלכתם על הים התחילה הספינה לנסוע על הים, ותיכף ומיד פרצה רוח סערה גדולה מאוד, והיתה הספינה בסכנה גדולה מאוד, עד שכבר לא עלה בדעתם שאפשר להנצל מן המיתה, והיו צועקים לה' כל הלילה, והיה לילה זה כמו יום הכיפורים ממש, שכולם בכו והתוודו ובקשו כפרה על נפשם, ואמרו סליחות ושאר דברי תפילות ותחנונים.
ורביז"ל היה יושב דומם, והתחילו כמה אנשים לומר לו, מפני מה אתה שותק בעת צרה הזאת? ולא השיב. אך אשת הרב דקהילת קודש חאטין שהיתה מלומדת ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם כן לומר לו כאלה, מפני מה אתה שותק? וכמדומה שקילל אותה, ואמר לה: "הלוואי הייתם שותקים גם אתם, היה טוב לפניכם, ובזאת תבחנו, אם תשתקו – ישתוק הים מעליכם גם כן". וכן היה, ופסקו מלצעוק ושתקו, ומיד כשהאיר היום שתק הים – "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וישמחו כי ישתקו".
***
ואחר יום או יומיים נשארה הספינה ללא מים שראויין לשתיה, ולא נשאר כי אם כלי אחד של מים סרוחים ועכורים, ותולעים מרחשים בהם. ומים אלו חלקו במדה ובמשורה לכל אנשי הספינה, והיתה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות, והתפללו האנשים מקירות ליבם, ונתעוררה עוד הפעם רוח סערה גדולה שהביאה את הספינה אחר שני ימים, לארץ הקדושה, לנמל יפו המוליך לירושלים.
ורצה רביז"ל לירד שם מהספינה ללכת לירושלים עם החכם בצוותא. אך מאת ה' היתה זאת, שלא הניחוהו הישמעאלים שיכנס אליהם, כי הסתכלו על מלבושיו ועל תואר פניו, שיש לו פיאות ארוכות כנהוג במדינותינו, ושאינו יודע לשונם וכיו"ב. ואמרו שבוודאי הוא אחד מהמרגלים של הצרפתים ולא הועילו שום דברי פיוס ובקשות.
ונשאר רביז"ל על הספינה, והיה בדעת קפיטן, להתעכב שם עם הספינה לפוש כמה ימים. ואז היה שני ימים קודם ראש השנה, והספינה לא יכלה לעמוד שם מחמת גלי הים שרצו להפכה, ולא הועילה שום עצה ותחבולה.
והיה הדבר לפלא גדול בעיני הקפיטן, ושאל מה זה ועל מה זה, והשיבו לו החכמים של הספרדים שקבלה בידם איש מפי איש, שבזה המקום נשלך יונה בן אמיתי הנביא. ולא יכלה הספינה לעמוד שם אותו הלילה, והוכרחו לזוז עם הספינה משם. והלכו משם בערב ליל "זכור ברית" לעיר הקודש חיפה, ועמדו ליד הר הכרמל מול מערת אליהו, ובאשמורת הבוקר אמרו כל העם סליחות בשמחה גדולה, ואחר כך התפללו תפילת שחרית, ואחר כך ירדו כל האנשים נשים וטף מהספינה אל תוך העיר.
ואז נכנס רביז"ל לארץ הקדושה, ובא אל המקום אשר נכסף אליו, והשתוקק אליו בהשתוקקות וכיסופין וגעגועים גדולים מאוד מאוד, ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים, והשליך נפשו מנגד בעבור זה. וגודל עוצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת קודש, אי אפשר לשער במח, אילו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה, כי תיכף ומיד השיג מה שהשיג. כי אמר שתיכף כשהלך ד' אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג.
וכידוע אצלנו עוד, השיחות הנוראות שגילה רביז"ל במעלת התורות של אחר ארץ ישראל וגודל השגתו שהשיג מאז. שכל זה סיבב המסבב שיהיה בחודש אלול של שנת תקנ"ח.
 שנת תק"ס
ראש חודש אלול, חיתן רביז"ל את בתו אדל. והחתונה היתה בעיר חמעלניק. ונסע רביז"ל לשם עם כל בני ביתו, ואמו מרת פייגא גם היתה בחתונה, וראתה בעת החופה את זקנה הבעל שם טוב הק', כי היתה צדקת גדולה ובעלת רוח הקודש, עד שאפילו אחיה הק' אחזו ממנו כמו אחת הנביאות.
אחר החתונה שידך רביז"ל בשניה את בתו השלישית מרים, עם ר' פנחס בן הרה"ק ר' ליבוש מוואלטשיסק תלמיד המגיד ממעזריטש זצוק"ל, [כי חתנה הראשון שהיה בן ר' משה בן הרה"ק מוויטעפסק זצוק"ל נפטר  עם אביו כשיצא רביז"ל לארץ ישראל].
ועתה כבר לא חזר רביז"ל אל ביתו בעיר מעדווידווקע, רק נסע אל עיר זלאטיפולי. ונכנס לעיר בלי שום ידיעה מאנשי הקהילה, כי לא שאל את פיהם מקודם כלל, רק שכר לו דירה וקבע דירתו שם פתאום, ואף על פי כן קבלו אותו אנשי הקהילה בכבוד גדול.
שנת תקס"ב
שבת פרשת ראה היה ר"ח אלול, ואז שבת רביז"ל בעיר אומן במעבר דירה מזלאטפליא לעיר ברסלב, והתאכסן אצל אחד מאנשיו ר' אברהם חיים. ומול האכסניא שלו התאכסן גנרל רוסי.
ובאותו הזמן גרו באומן חייקל הורביץ, שהיה אפיקורס גדול ושני חתניו, הירש בער, ומשה לנדא, שהיו עשירים וחכמים וקרובים למלכות, והפיצו הרבה כפירות ואפיקורסות, ועשו ביניהם קשר של שבועה שלא יזכירו שם השם בפיהם ר"ל, והיו כולם יראים מהם, מחמת קרבתם למלוכה. ובעיקר התנגדו על הבעש"ט הק' ותלמידיו. ותיכף שהיה מגיע איזה צדיק לגור בעיר אומן היו עושים כל מיני פעולות לגרשם משם, וכן היה עם הרה"ק מבארידשטוב, והרה"ק משפיטובקה.
וכששמעו שרביז"ל בא לאומן, אמר חייקל לחתניו, שילך לתהות על קנקנו, ואם יראה שיש עם מי לדבר, הוא יקרא להם לבוא גם אליו.
נכנס חייקל בשבת בבוקר בעת סעודת השבת, וכאשר רק פתח את הדלת, שאל אותו רביז"ל: "מה רוצה יהודי?" השיב לו: שמעתי שבא אדם גדול, ובאתי לקבל פניו. ענה לו רביז"ל: "אדם גדול?! הלא אדם גדול מתאכסן ממולי!" והראה עם ידו הקדושה לכיוון האכסניא ממולו שהתאכסן שם גנרל רוסי "ומדוע לא תלך לקבל פניו?!"
ושתק והתמהמה קצת, וחזר לביתו ואמר לחתניו: אף שדברתי עמו רק מעט, והוא נתן לי בזיון קצת, אעפי"כ אני רואה שיש עם מי לדבר, על כן תישנו קצת, ולעת ערב בסעודה שלישית תלכו אצלו, ויהיה באמצע סעודתו.
וכן היה שבאו באמצע סעודה שלישית, ורביז"ל ישב עם כמה מאנשיו ואמר תורה, וכשנכנסו הפסיק, וסיבב בחכמתו, שבא מזה התורה לחשבון עמוק, מהגמרא סוכה דף ח' שהתסופות מביא שם לשון שרש"י לא דייק. ותיכף כששמעו האפיקורסים זאת, אמרו זה לזה, שבודאי הוא לא מתכוון בזה לחסידיו והוא מתכוון עליהם. והתחילו להתעמק בחשבון ולא ידעו אותו.
ענו ואמרו לרביז"ל, רבי, כיון שיודעים אתם את החשבון תאמרו אותו לנו!
ואמר להם רביז"ל את כל פרטי החשבון, ומאוד מצא חן בעיניהם, ויחשבוהו לחכם גדול.
ואחר שבת חזרו אל רביז"ל, ודברו עמו כדרכם, ורביז"ל ברוב חכמתו, סיבב עמהם כל כך, עד אשר נדבקו בו, ולא יכלו להפרד ממנו, וביקשו רביז"ל שישאר ביניהם באומן, והשיב להם רביז"ל כשיביאו לפניו את הכתב יד של הספר "יין לבנון" של המשכיל הנודע. והבטיחו לרביז"ל, והלכו להם.
***
באותו זמן שהיה באומן בדרכו לנסוע בברסלב, התקרב לרביז"ל אדם גדול מאוד בקי בקבלה מעשית, והיה שוחט ודבק ברביז"ל מאוד מאוד. וכששמע מאנשיו שרביז"ל יהיה בראש השנה בברסלב, וכל ענינו הוא ראש השנה, על כן אחר השבת נכנס אל רביז"ל ושאל אותו, אם יסע אצלו ראש השנה על ידי השתמשותו בקבלה בקפיצת הדרך, כי רוב היום עוסק בשחיטת עופות, וזה פרנסתו, ומאומן לברסלב קיים מרחק גדול, ענה לרביז"ל: "לא! אלי צריכין ליסע מעגלות ובסוסים".
***
פרשת כי תצא י' אלול נכנס רביז"ל לברסלב. ואז ביום ההוא יום השוק, והיו הרבה אנשים מהכפרים הסמוכים. ומגודל הרעש של קבלת פני רביז"ל, נתפרסם בואו לכל האנשים שבאו על היריד. והתחילו לדבר מרביז"ל, איך שממאס במנהגי התאספות של אכילה ושתייה, ושמדבר רק מתורה ומתפילה, ומצוה שיתוודו לפניו, וכך נתפרסם שמו של רביז"ל.
***
בליל שבת קודש כי תצא, מזגו את הכוס לרביז"ל לעשות קידוש, ונהפך הכוס ונשפך. ומזגו לו כוס אחר וקידש עליו. אחר כך אמר: "היום נטענו שם ברסלב'ר חסידים ושם זה לא ישתקע לעולם, כי לעולם יהיו אנשי שלומנו נקראים על שם העיר ברסלב".
***
באותה תקופה היה חזן בברסלב שאנשי העיר חשדוהו בעבירה ר"ל, וכשרביז"ל בא לעיר, הקדים את עצמו לקבל פניו ולעזור לו בחפצים.
ובליל שבת הגיע לסעודה וביקש מרביז"ל שיניחהו לזמר הזמירות, ולא רצה רביז"ל. וכן היה בבוקר. ובסעודה שלישית גילה רביז"ל את תורה ג' בליקוטי מוהר"ן, שם מדבר מענין הזהירות שלא לשמוע מנגן רשע שמזיק לעבודת הבורא. וראו כל אנשי העיר את רוח הקודש של רביז"ל. ואחר הבדלה אמר לו לנגן הפיוט של "המבדיל", ונכשל בלשון הזמר, ונעשה שם צחוק גדול שנתגלה קלונו ברבים, וברח שם בבזיון גדול ולא רצה יותר להיות חזן.
***
אחר השבת השתדל רביז"ל אצל הראשי קהילה והבעלי בתים שיקחו להם את ר' אהרן תלמידו, כרב העיר, והסכימו, ושמח רביז"ל מאוד. ואמר: "לא רק לו אנו צריכים להודות שנהיה רב אצלנו, אלא אפילו לסוסים שהביאוהו". ועוד אמר: "זה אחד מהשלשה דברים במשך חייו שהשתמש בזכות אבות, שר' אהרן יהיה הרב בעיר ברסלב". ועוד אמר: "נתתי לו בירור המדמה בפסיקת שאלות".
כשהתחיל כהונתו ברבנות, ציוה לו רביז"ל לערוך הרבה גיטין וקידושין, כי היו אז בעיר הרבה פסולים, ותיכף בביאת רביז"ל לעיר נמשכו אחריו וחזרו בתשובה.
***
ועוד מענין כניסת רביז"ל לברסלב, שאל את אחד, אם יש כאן בעיר מקום להתבודד, והשיב לו שיש לו מערה גדולה, אלא שהיא רחוקה קצת מהעיר. השיב לו רביז"ל: "רחוק? כמה רחוק מהפה ללב?!". והלך והראה לו היכן המערה, והיה רביז"ל רגיל להתבודד הרבה במערה זו.
***
בערב שבת פרשת כי תבוא, בא אליו ר' ליפא מהעיר נעמירוב. ר' ליפא היה חסיד ונסע להרבה מצדיקי הדור, וכיון ששמע שנכנס צדיק גדול לברסלב שהיה סמוך לעירו, נתעורר בו תשוקה גדולה לנסוע אליו. ונסע והגיע בערב שבת לרביז"ל. וכל השבת שמע שיחות נפלאות, ונתלהב ליבו לעבודתו יתברך, בהתלהבות עצומה, והתחיל להתפלל תפילותיו במתינות מילה במילה, בחיות ובהתעוררות נוראה ונפלאה מאוד מאוד.
ובשבת זו, הזכיר רביז"ל בתוך שיחותיו הקדושות, הזכיר כמה פעמים: "אני רואה נשמה חדשה באוקריינא סמוך לעיר ברסלב", ולא הבינו אל מי כוונתו.
ובמוצאי שבת שהיה אז ליל ראשון של סליחות, חזר ר' ליפא, ואמר סליחות בעירו, ועמד מאחורי התנור, ואמר הסליחות בהתלהבות ודביקות נוראה ונפלאה, וגם בסוף הסליחות, בסליחה של 'עננו' ו'מי שענה' שבדרך כלל אומרים זאת במהירות וחפזון, עמד הוא ואמר במתינות מילה במילה.
ובעיר נעמירוב גר אז מורינו הר"ר נתן זיע"א, שהיה מתמיד עצום ולמדן גדול, ובגיל י"ג לקחו חתן לבתו, הגאון הצדיק המפורסם ר' דוד צבי אוירבך שהיה אב"ד קהילות שארגיראד, קרעמניץ ומאהליב. והיו לו כמה חברים חסידים שהיו נוסעים לצדיקי הדור, ופעלו אצלו שגם יסע ללמוד דרכי החסידות, ונסע אז אל הרה"ק ר' ברוך ממעזבוז, הרה"ק ר' זושא, הרה"ק ר' מרדכי מקרעמניץ, הרה"ק ר' גדליה מליניץ, הרה"ק ר' שלום מפראביטש, הרה"ק ר' אברהם דב מחמעלניק. והיו משתעשעים עמו ומקרבים אותו מאוד, ולבסוף נתחבר להרה"ק ר' לוי יצחק מבארדיטשוב, שהיה מכנה אותו 'נתל'ה שלי'. והוא היה ליבו בוער מאוד והיה מלא ספיקות ובלבולים איך זוכים להיות איש כשר ולעבוד אותו כמו גדולי הצדיקים.
ובאותו הסליחות, כאשר ראו חבריו של ר' ליפא את גודל התלהבותו בסליחות, התפלאו מאוד מה יום מיומיים, ויחקרו אצלו, והשיב להם, שנכנס לעיר ברסלב צדיק גדול מאוד נכדו של הבעל שם טוב, ושם קיבל אצלו התעוררות והתחזקות גדול. ויהי כשמוע זאת ר' נתן, נתלהב ליבו מאוד מאוד לנסוע לרביז"ל.
ולמחרת ביום א', נתחברו ר' נתן, ור' נפתלי, ור' ליפא, ור' זלמן הקטן, ונסעו אל רביז"ל, וכשהגיעו לקצה העיר, נכנסו לבית יהודי אחד לנוח, וסיפר להם אותות ומופתים מרביז"ל, ונתלהב יותר ליבם, לקבל פני רביז"ל [ור' נתן היה רגיל לספר זאת, שראה אז איך הבית כבר מלא ברביז"ל].
אח"כ נכנסו לבית רביז"ל, ומיד הכיר ר' נתן ואמר הלא זה תואר האיש שראה בחלומו [כי היה בזה מעשה נפלא שחלם מרביז"ל ללא שראה אותו מעולם]. וסידר כל אחד יחוס אבותיו לפניו. וכשראה את ר' נתן אמר לו רביז"ל: "אנחנו כבר מכירים את עצמנו מזמן, אלא שזה זמן ארוך שלא התראינו".
ואז סיפר להם ג' מעשיות מהרה"ק מנעשכיז שרימז להם בזה שישים לב לכל דיבור שלו, ומעשה מהרה"ק הבעל התניא, ורימז להם בזה שירבה ללכת ולחדש בתורתו הק'. ועוד מעשה מהתקרבות הרה"ק ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב לבעל שם טוב הק', שרימז להם במעשה זה שהצדיק תופס מחשבות.
אחר כך יצאו מרביז"ל ושמעו מאנשיו שעיקר ענין רביז"ל הוא רק ראש השנה, והבינו, שאי אפשר להם להתמהמה עד ראש השנה, על כן נסעו חזרה לביתם.
***
ובאותו שבוע קודם פרשת נצבים, סעדו אצל רביז"ל שני חסידים חשובים, ודברו עמו. ובתוך שיחתם היו מתלוצצים מאחד מנעמירוב שדרכו להרבות במחיאת כפיים בשעת התפילה. והקפיד על זה רביז"ל מאוד, ודיבר איתם קשות: "וכי אתם יודעים מהי מחיאת כפים, וכל הענינים שיש בזה, עד שאתם מתלוצצים מזה האיש אשר עוסק במחיאת כף בתפילתו?!"
ובערב שבת קודש נצבים, שכר ר' נתן עגלה לנסוע לברסלב, והלך לביתו לקחת מלבושי יום טוב, ונתעורר רעש גדול בבית, מחמת ריבוי המניעות מצד זוגתו ואביו, והזדרז ר' נתן ולקח המלבושים שלו, ותיכף יצא חוץ לעיר, עם חבירו ר' נפתלי, ועלו על העגלה ונסעו לרביז"ל כאשר היה בדעתם להשאר עד אחר ראש השנה.
וכשנכנסו לרביז"ל, אמר להם: "אני אנהיג אתכם בדרך חדשה לגמרי".
ובליל שבת קודש סעדו אצלו, ושמעו לראשונה את הזמירות של רביז"ל, ונתפעלו מאוד מאוד מעוצם היראה והקדושה והדביקות, ונתעוררו בתשוקה עצומה אליו יתברך בכלות הנפש. ובניגון של אשת חיל  משך רביז"ל כל תיבה בנעימות גדול, עד שר' נתן הרגיש שמכוון אליו. וכשהגיע לפסוק של 'כמה פרשה לעני' כפל כמה פעמים, עד שסיים 'וידיה שלחה לאביון'. ונתעורר אז ר' נתן בבכיה מתוך שמחה, "הלא רבינו מכוון אלי...!"
ובפסוק 'עוד והדר לבושה ותשחק ליום אחרון' היה אצלו כמעט כלות הנפש מרוב מתיקות, כי הרגיש שרביז"ל מרמז לו שצריך להלביש את עצמו בלבוש של עוז והדר, כדי שיהיה לו עם מה לשמוח ביום האחרון [ועיין בתורה כ"א, 'לבושה ותשחק ליום אחרון' ר"ת אלו"ל].
וכך היה מתפעל והולך כאשר ראה הקידוש הנורא של רביז"ל, ואתקינו סעודתא, וכשהגיע לתיבות 'נזמין לה השתא בפתורא חדתא', נזכר מה שאמר לו רביז"ל שינהג אותם בדרך חדשה, וכשהגיע לתיבת 'להתקפא חלשין', כפל כמה וכמה פעמים תיבה זו בהתעוררות גדולה, עד שהעיד ר' נתן ברבות ימיו, שתיבות אלו מלווים אותו כל ימי חייו, איך רביז"ל מחזיק החלשים ומאמץ אותם לבל יאבדו תקוותם.
ובאמצע הסעודה, אמר רביז"ל לר' נתן: "בתחילת כניסתי לברסלב, עמדתי פעם אחת על פתח בית המדרש והוכחתי את העולם, אודות התפילה, שאינם מתפללים כראוי, ואמרתי להם שאין שומעים משום אחד מהמתפללים שום מחיאת כף". והאריך בשיחה זו עד שנכנס אז באמירת המאמר של 'אתם נצבים' בליקוטי מוהר"ן סי' מ"ד, המדבר ממעלת מחיאת כפיים.
ואחר הסעודה, כשכולם הלכו לביתם, הלך ר' נתן מעוצם תבערת לבבו, שלא היה יכול לילך לישון, ויצא מחוץ לעיר, וישב שם כל הלילה ובכה וצעק בקול גדול: "רבונו של עולם, בברסלב בוערת אש גדולה, הבער אותה בליבי פנימה".
ובבוקר בסעודה שניה, דיבר עמו רביז"ל הרבה, ורימז לו רמזים איך לחזק עצמו לעמוד על עמדו ולא יתפחד כלל.
במוצאי שבת לקח ר' נתן ניר ודיו ורשם התורה ששמע ממנו בשבת.
שנת תקס"ד
באחד מימי האלול, נכנס ר' נתן ז"ל לרביז"ל, ופגשו יושב בכובד ראש ובצער גדול, והתחיל לדבר תיכף מענין חיים ומיתה, "הלא בין חיים למיתה אין חילוק, כי אם באמה אחת, שעכשו האדם כאן, ואחר כך שוכב שם!" והטה בידו הקדושה על הבית העלמין. כלומר מי שצדיק אף במיתתו הוא נקרא חי, והחילוק הוא רק היכן הוא גר, כי מקודם גר כאן, ועכשו שם. ואז סיים באמירת תורה כ"א שהתחיל לומר אחר מיתת בתו פייגא בחודש אב, שם מדבר מענין שבעת המקיפים, ושבעת ימי אבילות וכו', וכעת סיים התורה הקדושה הזו, מענין החיים הנצחיים שהוא רק אצל השי"ת, ורק מי שנכלל בו יתברך, הוא חי חיים נצחיים, שלא יהיה חילוק אצלו בין חיים למיתה.


 


סדר הלימוד היומי של חסידי ברסלב כולל זמני היום לאופק ירושלים >> 
 חודש אייר תשע''ז

 
בניית אתרים - סייטד
© Breslov Research Institute· All Rights Reserved