Tel: 02-5824641
Fax: 02-5825542
Search
  השאירו פרטים ואחד מנציגינו
  יצור עמכם קשר בהקדם
 
 

פכים קטנים

דף הבית >> מאמרים ושיעורים >> פכים קטנים

בזכות פכים קטנים

חברים וידידים, נמצאים אנחנו כבר קרוב מאוד לימי החנוכה. הכלל הידוע הוא שאין אנו חוגגים את החנוכה רק בכדי לזכור את ניסי החנוכה שהיו אז, לפני כאלפיים שנה אלא העיקר הוא מה שהיה בימים ההם צריך לראות שיהיה גם בזמן הזה - להמשיכם שוב שנית בכל שנה ושנה.
ולכן, יהיה זה חשוב מאוד, שכבר מעכשיו, נתחיל כל אחד ואחת, להתכונן כראוי בלימוד הרבה עניינים הקשורים לאורות הניסים של חנוכה, ולעורר רחמי שמים שנזכה לאורות וניסי החנוכה גם אנחנו כהיום, ניסי חנוכה של שנת ה'תשע"ה - להמשיך עלינו, בכלליות ובפרטיות, את כל פרטי ניסי החנוכה, ברוחניות ובגשמיות
כי הנה מבואר הדבר בפרשת השבוע פרשת וישלח, שיעקב חזר על הפכים הקטנים. וידוע בספרים (ש"ך על התורה) שזה מרמז על פך הקטן של הנס שנעשה עם השמן של חנוכה.
כי באמת ניסי החנוכה לא התרחשו רק בימי החשמונאים בזמן בית שני. אלא שורשי הניסים של אור החנוכה כבר קדמה לעולם, ותיכף ומיד בתחילת הבריאה, כאשר 'הארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום' - כבר על זמן זה רימזו לנו חז"ל  על אותו גלות קשה של גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם בדברי חכמינו ז"ל מתבאר גם שהשמן של אותו פח קטן שמצאו בזמן החשמונאים היה מוכן ומזומן עוד מששת ימי בראשית ונצנוצי אורות החנוכה התגלגלו ובאו מזמן אדם הראשון והבל עד הגיעו ליעקב אבינו.
כי בעצם, זה כלל גדול, שכל הניסים עומדים מוכנים ומזומנים עוד בטרם הצרה, והקב"ה מקדים רפואה למכה.
בדברי חכמינו בא ברמז שכשיעקב היה עוד בדרכו ללבן, אחרי חלום הסולם, וישכם בבוקר, ומספר הפסוק (כח' יח'): 'ויצוק שמן על ראשה' – ומבואר במדרש רבה (סט' ח')שופע לו מן השמים כמלוא פי הפך. כי מניין לו ליעקב שמן באמצע המדבר, אחרי ששלחוהו 'גדוד', ריק מכל, כמבואר במדרשים, אלא ששפע ירד לו משמים [וע"ע בראשית רבה עח']
לאור יסוד זה, שאור נס החנוכה התגלגל ובא עוד מימי קדם, ועוד בטרם המכה הכינו בשמי מרום את הצרי והרפואה, פירש בזה ה'אמרי-אמת' את עניין ח' ימי חנוכה, לתרץ קושייתו המפורסמת של הבית-יוסף למה עושים שמונה ימי חנוכה ולא שבעה, הרי הנס היה לכאורה רק שבעה ימים, כי ללילה אחד היה מספיק שמן?
ומסביר ה'אמרי-אמת' כי היה זה על פי מעשה, שהתרחשה בשנים קדמוניות בבית המקדש:
מעשה שהיה כך היה, היות והרי אי אפשר היה ליצוק את השמן לתוך המנורה ישירות מהחבית הגדולה מחמת גובה המנורה וכובד החבית לכן היה מכין הממונה על השמן בבית המקדש פכים קטנים מתוך החביות הגדולות, כדי מדת שמן לכל לילה לכל קני המנורה. והיה זה פעם, שאחרי היציקה מהחבית אל הפח, וראה הכהן שאין הפח מתמלא וכך חזר שוב על עצמו גם ביציקה השנייה
וכאשר ראה שאין הפח הקטן מתמלא זה פעם שלישית מיד הראה את הפלא לחברווחברא חברא אית ליה עד שזה הגיע לכהן הגדול
וכאשר ראה הכהן הגדול בעיניו את העניין הנפלא הזה שאין הפח מתמלא עד שיצקו בו 8 פעמים - אז חתמו בחותמו של כהן גדול, והחביאו אותו, ביודעו כי זה עומד מוכן ומזומן לעשות בו ניסים
ומתוך פרטי מעשה נפלא זה מובן למה מצאוהו גנוז? ולמה היה חתום בחותמו של כהן גדול? ומה העניין שדייקו חז"ל באמרם: נעשה 'בו' נס? ושפיר עבדינן 8 ימים, כי הנס היה שמונה פעמים.
הכלל, ששורשי הנס של שמן החנוכה התרחשה בעולם טרם בוא העת והזמן של הצרה בימות החשמונאים, וכאמור, גם יעקב אבינו חזר על הפכים הקטנים, 'ויותר יעקב לבדו' - לכד"ו, לבד"ו - בסוד בית הב"ד של השמן.
בשורות האחרונות הללו צללנו קצת במים אדירים סודות עליונים סתרי תורה תורת הסוד אבל העיקר, להוציא מכל זה רמזים לעובדה ולמעשה בחיי היום יום ובכן, תמצית הנקודה שצריך להוציא מכל זה היא לדעת איך להילחם עם קליפת יוון עד היום הזה
כי זאת עלינו לדעת שקליפת יוון רוצים להטעות את האדם בכל עת כאילו המצב הוא 'חושך על פני תהום' - להחשיך את התהום שיהיה צרה אחת ארוכה, גלות אחת ארוכה. כי כשנופלים לתוך תהום, הרי ודאי שהסכנה גדולה ועצומה עד מאוד אבל אם יש קצת אור בתהום, יש בכל זאת איזה פתח תקווה להיאחז ולהינצל.

אבל היוונים רצו להשכיח ולהחשיך את חשיבות המאור של הנקודות הטובות, להחשיך את התהום להחריב את הבית השני, שהוא בסוד הנקודה טובה בתוך המצר, שהוא בסוד הבית השני בתוך ימי הגלות.
כי הרי הזקנים שבאותו הדור בכו על הבית השני כי חסרו בו עשרה דברים כמובא בחז"ל. אבל בכל זאת הייתה זאת פתח תקווה לאורך ימי הגלות של התהום, להאיר משם גם לימים וללילות החורפיים, המושלגים וגם למטה מעשרה טפחים ומחוץ לפתח הבית לרשות הרבים להכניע רגלי תרמודאי שבשוק בכדי לגלות שגם חושך לא יחשיך ממך.
כי יעקב אבינו שהוא בסוד הבית השלישי, פועל בתפלתו שיהיה בית שני, כי רק בכוח הבית השני יצליחו להמשיך את התקווה בעומק ימי הגלות, על מנת שיהיו ראויים להגיע לבית השלישי ולכן המשיך אז במלחמתו, באותו לילה כשנאבק עם המלאך, את סוד המנורה לכל בית יהודי לכל ימי הגלות וגילה לעיני כל איך הנקודה טובה, הפך הקטן, גם הוא יקר וחביב וגם כאשר נדמה לו שאין בו להדליק, ואפילו לא ללילה אחד, בכל זאת יעשה את שלו להדליקו, ולברך עליו, ולהודות ולהלל על מציאת הנקודה הטובה הזאת בתוך עומק הצרה.
כי אם, חלילה, היו רבותינו שבאותו הדור מזלזלים בנקודה הקטנה הטובה שמצאו בדוגמת פך הקטן שאין בו להדליק אפי' לילה אחד, והיו, חלילה, אומרים: נו, מה כבר מצאנו? מה כבר אפשר לעשות עם נקודה קטנטנה כזו? איך אפשר בכלל לשמוח עם זה? הרי הישועה השלימה עדיין רחוקה לגמרי לגמרי אם חלילה היו אלו המחשבות תופסים מקום בלב רבותינו, לא היינו זוכים לנס הגדול של 'ונעשה בו נס ודלק 8 ימים'
כל זאת בא נס החנוכה ללמדנו ולהורות לנו, עד כמה חשובה והכרחית וחיונית לשמוח באמת עם הנקודה הקטנה והזעירה ביותר, ולברך עליו בשם ומלכות: שעשה ניסים לאבותינו ואז נעשה בו נס, ומתגלה לעיני כל, שגם בעומק הצרה יש אור של נקודות טובות וישועות ונחמות, ואין זה תהום חשוכה לגמרי, רק אדרבה, גם 'בצר הרחבת לי', 'ורווח תשימו בין עדר לעדר' שלא תהיה גלות אחת ארוכה  צרה בתוך צרה, כי אז אי אפשר להודות ולהלל, וממילא אי אפשר לשאול ולבקש שוב שאלת צרכיו כי לבו סחרחר מרוב עומק הצער והצרה.
אבל כאשר אדם מצליח לראות, שגם כאשר הוא נמצא בתוך צרה איומה ונוראה, כדוגמת דוד מלך ישראל החי וקיים, שגם כאשר אבשלום בנו רודף אחריו להורגו, בכל זאת, גם כאן טמונה פתח תקווה והצלה וישועה גדולה, כי 'סתם בן הרי מרחם על אבא', וממילא אפשר גם במצב מסובך זה לפתוח פיו ברינה וצהלה ולשיר ולזמר: 'מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו' - ואז דייקא מתחיל הלב להתרחב קצת משטף הדמים השוטפים עליו  ובכח ההודאה אפשר כבר לפתוח הלב בצעקה אדירה "ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי" ובכוח הצעקה להינצל עוד יותר, ואז חוזרת ההודאה שוב, ובכך יוצא לגמרי מצרה לרווחה
כי כל זה בסוד הסיפור בפרשת השבוע שיעקב אבינו בהכינו את הדורון לעשיו הוא מבקש מההולכים לפניו: "וריווח תשימו בין עדר לעדר" וכפירוש רש"י בשם המדרש(בראשית רבה פרשה ע"ו): "ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו - למה לא הכניסן לו בערבוביא? - כדי לתמהו על דורון שלו ולמה לא הכניסן כולן כאחת? כדי להשביע עיניו של רשע"
גם את כל משפחתו הוא מחלק למחנות בהטעימו: "והיה אם יבוא עשיו על מחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה".
והנה, כפי הכלל המקובל בידינו ש"מעשה אבות סימן לבנים", מלמדים אותנו חז"ל שיעקב ברוח קדשו מעורר במעשיו אלו התעוררות הרחמים על בני ישראל בעת גלותם וצרותם וכה הם דברי חז"ל במדרש (בראשית רבה - פרשה ע"ה):
"ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו, מהו ורוח תשימו? אמר יעקב לפני הקב"ה ריבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו אלא הרווח להם מצרותיהם".
יעקב אבינו מתעסק כאן, ונלחם כאן, עם הגלות הקשה שבני ישראל יעברו בזמן בית שני. כי גם אם חזרו בני ישראל לבית שני, והיה להם גם בית המקדש, אבל תרבות יון הצליחה לתקוע את כף ירך יעקב, היוונים הצליחו אז למשוך אחריהם חלק ניכר מהעם היהודי לתרבותם וחכמתם והמתייוונים  גרמו להרס פנימי בתוך העם היהודי.

אבל יעקב בתפילותיו ומעשיו מעורר רחמי שמים, וחוזר לבד למעבר לנחל יבק בכדי להציל את הפכים הקטנים, שכאמור, בזה הוא מתעסק בנס של הפך קטן של שמן שהצליחו למצוא בבית המקדש שממנו נעשה האור והנס של חנוכה נגד היונים, שהם מוגדרים במדרש בשם: "חושך" - על שם שהחשיכו את עיניהם של ישראל בגזרותיהם
כי הם רצו שיהיה "חושך על פני תהום" - שהתהום הארוכה של גלות אדום תהיה תהום חשוכה, תהום כזה שלא יהיה שום תקווה להינצל ממנה!

אבל יעקב הצליח להמשיך בכוחו את שורשי הנס של חנוכה, ולא רק שהחשמונאים הצליחו להתגבר נגד היוונים והמתייוונים ולנצחם על אף שהיו רבים ביד מעטים, אלא גם הצליחו להמשיך נס חדש, חג חדש, שזה ימשיך ללכת וללוות את עם בני ישראל גם כשיהיו בתוך עומק גלותם וצרותם, גלות התהום של אלפיים שנות גלות איומה וחשוכה, בכל זאת יצליחו בכוח הנס של חנוכה להמשיך את האור גם שם. עד כדי כך, שגם בתוך מחנות הכפייה והמוות של אושוויץ הצליחו בני ישראל בתוך תפוחי אדמה עם קצת מרגרינה להמשיך את אור המנורה של בית המקדש להראות להם שיש תקווה ויש אמונה  שגם משם יצליחו בסוף לצאת לגמרי.
כי זה סוד הבית השני, על אף שלא החזיק מעמד, אבל זה נתן את הכוח של האמונה להאמין שכמו שהקב"ה החזיר אותנו בסוף שבעים שנה של גלות בבל, כפי שהבטיח על ידי עבדיו הנביאים, ונתן לנו שוב את ארץ ישראל ואת בית המקדש.
כך גם יהיה לקראת הגאולה השלימה, שודאי יחזיר אותנו שוב, כפי שהבטיח על ידי עבדיו הנביאים, וכפי שכהיום אכן רואים, שאחרי אלפיים שנות גלות מגולה לגולה, העם היהודי התחיל לחזור לארצו, וזה נותן את הכוח להמשיך ולהאמין שכמו כן נזכה בסופו של דבר להתקיימות כל הנבואות בשלמותם.

לכן ביקש יעקב אבינו "וריווח תשימו בין עדר לעדר" - לא לחשוב, חלילה, שהכול חושך אחד מוחלט שהכול גלות אחת קשה, לא. לעשות כל מאמץ של חשיבה, ולחפש טוב טוב את נקודות האור בתוך החושך, את הריווחים בין צרה לצרה, וזה נותן את העוצמה והכוח להמשיך לדבוק באמונה ובתפלה.
ולכן קבעו חז"ל: תחילה יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יבקש על צרכיו. או כלשונם: "להודות על העבר ולצעוק על העתיד". כי אי אפשר לצעוק על העתיד מבלי שיש תחילה על מה להודות על העבר אי אפשר לבקש את צרכיו מבלי להרגיש שאני צריך תחילה לשבח את המקום על חסדיו עד הנה וזה נותן את העוצמה להתפלל גם על העתיד.
זהו המסר הגדול של חג החנוכה המתקרב ובא, וזהו המסר של יעקב אבינו בבקשו:"וריווח תשימו בין עדר לעדר" - לא לתת לחושך לכסות את פני התהום. רק לידע ולהאמין שיש אלוקים שליט בארץ ובתוך כל המים המרים הוא מזמין לנו הרבה רווחים ואז מתוך התודה וההודאה על רווחים אלו לשוב שוב בהתחננות לפניו שיציל אותנו לגמרי מצרותינו וגלותנו.
 
 מעובד על פי מאמר של הרב מוטה פראנק שליט"א


 


סדר הלימוד היומי של חסידי ברסלב כולל זמני היום לאופק ירושלים >> 
 חודש אייר תשע''ז

 
בניית אתרים - סייטד
© Breslov Research Institute· All Rights Reserved